ראיון מאת אנטוני גמבינו
ויניסיוס סוסה, הידוע יותר בשם SosMula, פגש ביוני הראשון מחוץ לכלא את ג’וניוס רוג’רס, המכונה במקצועו ZillaKami. הזוג הורכב הודות לאחיו למחצה הבכור של זילקאמי, צדיק פ ‘, מנכ”ל חברת המוזיקה Hikari-Ultra. ברגע שהם התחילו ליצור שירים ביחד, זריקת המוזיקה הוזרקה מנה חזקה של ארס אלים גולמי שזונו כלביו (מעריציו) של סיטי מורג ‘בשמחה..
ישבנו עם הצמד הדמנטי בניו יורק לבושים במכנסי פאנק קרום (“חסר מאז חמישי”), דיברנו מוזיקה, בורות מושב וקעקועים באברי המין..
צילום: פיטר רסלר
לאחר סיבוב ההופעות שלך באירופה ולאחרונה, מופע Thrasher באוסטין, טקסס, מה היית אומר שההבדל הגדול ביותר הוא בין האוהדים האירופאים שלך לאוהדים האמריקאים שלך?
ZillaKami: ובכן, עדיין לא סיימנו סיור כותרות סולו בארה”ב, אז אני לא יכול להגיב על אמריקה, אבל אני יכול לומר שהאירופאים משוגעים לחלוטין.
SosMula: טי האירופית מטורפת. הם הארדקור אמיתי. לא להגיד מה שראינו על ארה”ב זה לא מטורף. המופע שלנו בסנט ויטוס בברוקלין היה פרוע.
זילה: זו הייתה אחת ההופעות הטובות ביותר שלנו עד כה.
הייתי במופע סנט ויטוס והקהל היה ממש מחוץ לקיר. בשלב מסוים, זילה, קפצת למערכה כשהשיר “In Heaven” של Eraserhead של לינץ ‘החל להתנגן. סוס, הצלחת להרגיע את הבור מלפנים. איך שולטים בקהל פרוע כזה בקלות?
Sos: פשוט – אנחנו מדברים איתם.
זילה: כאמנים, אנו לוקחים את תפקיד מנהיגי הקבוצה. אז זו האחריות שלנו לתמרן את האנרגיה. למרבה המזל, יש לנו קהל מעריצים מטורף אך נאמן, אז 99% מהמקרים הם ילכו בעקבותינו.
צילום: פיטר רסלר
האם הייתה פעם תוכנית סיטי מורג שבה חשבת, “אוי, זה באמת יוצא מכלל שליטה?”
זילה: באמסטרדם מישהו זרק עלינו בקבוק ועצרתי את ההמון ושאלתי “מי זרק את הבקבוק?” אוהד הצביע על ילד ואז הוא הכה אותו באגרוף בפניו.
Sos: הם הוציאו אותו מהר מהפרק.
זילה: בפולין ידענו שזה הולך להיות גיהנום. המקום נמכר יתר על המידה. גם לאחר שהמכירה נמכרה, הם כל הזמן הכניסו אנשים. המתרס ירד וברגלו של ילד כלשהו נתפס בו והצמיד – רגלו נשברה. זו הייתה ההופעה הראשונה שלנו בסיבוב הופעות באירופה.
Sos: בשלב מסוים, כמעט כל הקהל היה מורכב ממסה של גופים מיוזעים. נראה היה כי היו ברשותם אנרגיה ראשונית כלשהי.
אם היית צריך לבחור שיר אחד שמייצג את האווירה של סיטי מורג ‘, מה זה היה?
זילה: “שינרים 13.” זה כמו ההמנון שלנו. (זילה שרה) “אחת לכנופיה, שתיים לתהילה, שלוש בשם, ארבע עד הקבר”. אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים עד שנמות כמו המשפט “מוות או תהילה”.
סוס: זו שאלה טובה. אני מנסה להפריד בין הרגשות שלי בין שירים שאני הכי אוהב לבין כאלה שמתאימים ביותר לאווירה שלנו. אבל השירים האהובים עלי יהיו באמת החרא שלנו בסאונדקלאוד … במיוחד “בוקאקה”. זה קלאסיקה.
צילום: פיטר רסלר
בראיונות קודמים ציינת שהשפעת על ידי DMX ל- Slipknot. האם יש אמנים שאתם משווים אליהם שאתם מרגישים שאינם מדויקים
?
סוס: אני לא יכול לחשוב על דוגמאות לאנשים שמשווים אותנו, אבל כל ראפר עובר את החרא המטומטם הזה בהתחלה. “הו, אתה נשמע כמוהו” או, “הו, אתה מתלבש כמוהו.” אנחנו יודעים שבקרוב אנשים ינסו להשוות אותנו, אבל המעריצים האמיתיים שלנו יודעים שכמעט בלתי אפשרי להשוות אותנו לשום קבוצה אחרת..
זילה: אף אחד לא עושה משהו כמונו.
Sos: אנחנו קובעי המגמה של החרא הזה.
השם “City Morgue” מתאים באופן מושלם לאסתטיקה של הלהקה. עם זאת, האם היו שמות אחרים שנחשבו קודם לכן?
זילה: הייתה נקודה שבה ממש לא היה לנו שם.
Sos: פשוט התכוונו להשתמש בשמות שלנו, אבל תמיד ידענו שאנחנו צריכים משהו.
זילה: כשזה הגיע לזה, בחרנו מיד בסיטי מורג ‘. הרגשנו שזה הכי מתאים לנו.
על שאלות הקעקועים. אני חייב לשאול את החובה, “מה היה הקעקוע הראשון שלך?”
סוס: הידיים שלי. כתוב “איסאק בויז”, וזה הפניה לחסימה שלי. זה רק אחד מאותם חראים צעירים, מטומטמים, עם מכסה המנוע.
זילה: “מהומה” על הבטן שלי. פ ‘עשה זאת. באותו יום קיבל סוס דיו חדש וחשבתי ‘גם אני יכול לעשות קעקוע’.
האם אתם עדיין מרגישים נלהבים מהיצירות האלה?
סוס: זה קשה, כי זה מתעד פרק בחיי, אבל בכנות, הלוואי שהייתי מקבל משהו הרבה יותר טוב. אבל, אתה יודע, אני מרגיש שאתה חייב לעבור את התהליך של לעשות קעקועים מטורפים.
זילה: אני אוהב את שלי, אבל לפעמים אני חושב שיכולתי לעשות משהו טוב יותר עם החלל הזה.
צילום: פיטר רסלר
זה נכנס ישר לשאלה הבאה שלי. איזה קעקוע היית אומר שאתה הכי מתחרט עליו?
זילה: אני לא אוהב את החרמש על הפנים כי הוא אפילו לא נראה כמו אחד. כולם חושבים שזה סימן שאלה. יש הרבה אמנות מעריצים המתארת אותה כסימן שאלה. רעיון טוב. קעקוע גרוע.
Sos: שרוול הגלקסיה שלי. לעזאזל עם החרא הזה. זה אפילו לא נראה טוב בהשוואה לאחרים. התוכנית שלי היא להשחיר את זה. עם זאת, אני לא אומר עוד למקרה שמישהו ינסה לגנוב את הרעיון שלי.
להיכנס לקעקועי פנים – האם חששת לקבל את הראשון שלך?
זילה: אוי לא, בכלל לא. הראשון שלי היה החרמש.
סוס: טוב, הבנתי ברגע שקיבלתי אותם, אני לא מקבל עבודה, אז ידעתי על ההשלכות, אבל זה לא הפריע לי. כלומר, הייתי מקועקע לנצח ובנקודה כמעט דיו אותי בכל מקום פרט לפנים שלי. לכן, ידעתי שאני רוצה להשיג אחד עוד לפני שיהיה מגניב. אבל במקרה קיבלתי את שלי כשהיה אופנתי.
זילה: אין רוגרות.
השמועה אומרת, זילה, שיש לך קעקוע במקום די פרטי. אכפת לפרט?
זילה: חחחח, אני לא באמת חושב שזה מטורף, אבל יש לי קורי עכביש לפי המפשעה שלי. ממש על איבר מינו, כתוב “טוקסין” במורד פיר.
צדיק פ: הם היו צריכים למצוא כלי מיוחד לקעקע את זה.
זילה: כן, זה היה פינצטה.
מה הלאה עבור סיטי מורג?
סוס: חרא מטורף. שני אפס, אלבום והקלטות סולו שלנו.
זילה: צפה למוזיקה חדשה ומועדת סיבובי הופעות שעוד לא דיברנו עליהם, אבל בקרוב. אנחנו פשוט חייבים לנעול את התמרים. כמו כן ל- P יש קעקועים על לחיי הישבן.