בעונה השישית, הקהל של דיו מאסטר הוצג לראשונה בפני האמן דופי פורטנר ממרילנד, שהגיע לתחרות עם 12 שנות ניסיון בחגורתה וכחניכו של הזוכה בסופו של דבר דייב קרוזמן. ברחבי פורטנר'בזמן התוכנית, היא עשתה רושם חיובי על השופטים, במיוחד באתגר הקעקוע הגרוני הוויקטוריאני. בסופו של דבר פורטנר במקום החמישי בסך הכל בתחרות ומהר קדימה לעונה 12, היא'חזר לאמן את הגברים'הצוות של. התקשרנו עם פורטנר כדי ללמוד כיצד היא קיבלה השראה להיות אמנית לאחר שגדלה עם אמא שניהלה חנות מצליחה..
מה היו המחשבות הראשוניות שלך בנושא העונה הזו?
אני מרגיש שזה מה שכולם רצו במשך זמן רב, זה שדה משחקים מלא. זה מה שמעריצי Ink Master רוצים וזה היה אמור לקרות.
איך אתה חושב שהדרך להפוך לקעקע מצליחה השתנתה מאז שנכנסת לתעשייה?
אני באמת חושב שלהיות קעקוע מצליח, זכר או נקבה, השתנה בגלל הרשתות החברתיות והאינטרנט. כלומר, אתה יכול להיות קעקוע מצליח, אבל אם אתה לא טוב לפרסם את עצמך ולהוציא את עצמך לשם, אנשים לעולם לא ידעו שאתה קיים.
ככל שהתחלתי, גדלתי בחנות קעקועים שהייתה בעיקר נשים ואף פעם לא ראיתי בזה בעיה. מעולם לא ראיתי אנשים נכנסים, מסתכלים על קעקוע האימהות שלי ואומרים, “לעולם לא הייתי רוצה שזה יקעקע אותי רחב”. אני כנראה יכול לסמוך על יד אחת, בשלושים השנים האחרונות שסוגיות כאלה עלו. לרוב, אנשים פשוט מסקרנים לראות חנות מלאה בנשים ואני רוצה לומר שקיבלנו הרבה מהלקוחות שלנו, גברים ונשים כאחד, כי הם מעדיפים אישה. לכן, כשלמדתי, לא הרגשתי שזה עניין גדול להיות אישה בתעשייה. אולי, לא הייתי חשופה לזה כמו אחרים, אבל בשלב זה, אם אתה מוציא את עצמך בחוץ, אתה טוב במה שאתה עושה, אתה בטוח, ויש לך גישה טובה, זוהרת על המגדר שלך.
איך היה להתבגר ולראות את אמא שלך מקעקעת בחנות?
זה באמת נתן את הטון לכל חיי. הייתי בן שש כשהתחלנו את העסק שלנו, החנויות שלנו פועלות מאז 1992. זה מצחיק כי בכל פעם שאני אומר למישהו את זה, הם כמו “וואו, זה ממש מגניב”. אבל אלה החיים שלי וזה בדיוק מה שגדלתי לדעת. כל מה שידעתי הוא תעשיית הקעקועים ועולם הקעקועים. גדלתי כילד קטן שצפה בקעקוע שלה ואז התחלתי לקעקע, לערוך מוסכמות ופיתחתי את חיי בעולם הקעקועים. זה שם אותי איפה שאני היום ומי יודע, האם הייתי מקעקע אם זה לא היה בשבילה? כנראה שלא.