הרבה לפני שהופיעה בקמפיינים של יופי ובדפי מגזין זה, הדוגמנית קרוליין מיינר סמית ‘פחדה לצאת מחוץ לדלת הכניסה שלה. “כשגדלתי, אני לא זוכר פעם שלא התאבקתי בחרדה קשה”, משתף סמית. “אני זוכר שזה התברר מאוד כשהייתי בכיתה ב ‘. הרגשתי פחד עצום ללכת לבית הספר וקיבלתי כיבים בבטן כי הייתי כל כך לחוץ מזה “.
צילום: פיטר רסלר
סמית ‘גדל בחווה קטנה בצפון קרוליינה, מאות קילומטרים מהנצנץ של הוליווד וחצץ ניו יורק. מגיל צעיר היא התקשתה להיטמע בקהילה השמרנית שקראה לה הביתה ובגיל ההתבגרות חרדה התבטאה באגורפוביה והיא התקשתה לשמור על חיים תקינים. “לקראת התיכון, [החרדה שלי] הפכה לפחד המאסיבי הזה לצאת מהבית”, מסביר סמית. “זה הכניס אותי למצב של רעב מילולי ורעב של חוויות חיים. הייתי שקועה בדיכאון קיצוני “.
צילום: פיטר רסלר
סמית ‘רחוקה מלהיות לבד במאבקיה. מכיוון שפלטפורמות המדיה החברתית כמו אינסטגרם, פייסבוק וסנאפצ’ט שינו את מהלך האנושות בדרכים חיוביות ומשעשעות רבות, נוכחותה השכיחה גרמה לרבים לחוות חרדה, בדידות ופחד להחמיץ. מחקרים רבים הראו קשר משמעותי בין השימוש במדיה חברתית לבריאות הנפש – במיוחד בקרב בני נוער וצעירים. קשה מספיק לשרוד את מעשי ההתבגרות ולנסות להבין את מקומך בעולם הזה – עכשיו דמיין שאתה רואה מאות זרים מתהדרים בעורם, בגופם ובחייהם המושלמים בכל פעם שאתה נכנס.
צילום: פיטר רסלר
כשורד ממחלות נפש מתישות, סמית מכיר את התחושות האלה טוב מדי. כמו משפיעים ודוגמניות רבות מדיה חברתית בולטות אחרות, היא שיתפה את הקהל בחוויותיה עם מחלות נפש. זה מאפשר לילדים בעיירות קטנות להתייחס לאישים האהובים עליהם באינטרנט ולהבין שאפילו דוגמניות נאבקות במחלות נפש.
צילום: פיטר רסלר
באותה עת, למרות שזה אולי נראה קל יותר להיכנע לשדים ולאפשר לאגורפוביה לצרוך את קיומה, נלחם סמית בכדי לכבוש את הפרעתה צעד אחר צעד. “לקח הרבה זמן להתגבר על הפחד שלי לצאת מהבית”, אומר סמית. “הייתי צריך להזכיר לעצמי שזה בסדר לא להיות בסדר לפעמים. הייתי צריך להיות מודע לדברים שעושים לי אי נוחות ולשאול את עצמי אם התחושות האלה תקפות או שזה משהו שבניתי בראש שלי ”.
צילום: פיטר רסלר
על ידי דחיקתה את עצמה מאזור הנוחות שלה, בין אם באמצעות התייחסות לחברים או מציאת מטפל שאפשר להיפתח אליו, הצליחה סמית ללמוד כיצד להילחם במחלת הנפש שלה. בימיה האפלים ביותר, גילה סמית כי ראיית אנשים שהתמודדו עם מאבקים דומים עזרה לה לראות את האור בקצה המנהרה ונתנה לה את ההשראה ליישם מטרה על הרציף שלה. “חיים ללא מטרה הם חיים שאין להם השפעה חיובית על העולם”, אומר סמית. “כשאני מרגיש שאין לי שום דבר חיובי להציע לעולם, אז אני חווה הכי הרבה דיכאון וחרדה לעתיד.”
צילום: פיטר רסלר
משפל השפלות שלה, סמית הכירה בכך שמטרתה לסייע לאחרים הסובלים ממחלות נפש וקיבלה השראה לחלוק את סיפורה. באמצעות הכתיבה, סמית לא רק הצליחה להשפיע על העוקב הגדל שלה, אלא גם קצרה את הפירות שבפתיחה, ושיתפה כי “זה באמת עוזר לארגן את המחשבות שלי ולקבל פרספקטיבה על הדרך שבה אני רואה דברים”.
צילום: פיטר רסלר
בהתחשב באופייה החורג של המדיה החברתית, זה יכול להיות אתגר עבור כל אחד לחתום בקריירה מצליחה תוך שמירה על בהירות נפשית. אולם מסע הגילוי העצמי והמטרה המבוססת של סמית אפשרה לאונייה להישאר במסלול. “דוגמנות ומדיה חברתית כמעט ואי אפשר שלא להשוות את עצמך לאנשים אחרים”, משתף סמית ‘. “משהו שלמדתי הוא שכל אחד הוא האדם שלו ואיש לא דומה לו. יש לי כל כך מזל שיש לי את הקריירה הזו כי לא רק שדוגמנות הן מוצא יצירתי, זה עזר לי לבנות פלטפורמה להשפעה על אנשים על ידי שיתוף בחוויות שלי עם מחלות נפש “.