למרות שהביטוי עשוי לחזור עשרות שנים אחורה, זה מרגיש כאילו “דברים טובים באים באריזות קטנות”, נכתב באופן אישי לקעקועים של Edit Paint. האמן התל אביבי הלך בסערה את הענף, ועיצב קעקועי ריאליזם צבעוניים עדינים ואלוהיים בקנה מידה קטן במיוחד. צבעים מעוררים נוסטלגיה של ילדות עם יצירותיה בגודל ליטר, שרבות מהן מתייחסות לסצנות מפורסמות מקלאסיקות של תרבות הפופ. ישבנו עם האמן המוכשר כדי ללמוד על הסרטים האהובים עליה לקעקע, איך מצאה את הנישה שלה בריאליזם צבעוני ואם אי פעם תרחיב את הסגנון שלה ליצירות גדולות יותר.
קח אותנו דרך החינוך שלך וכיצד נכנסת לקעקוע?
גדלתי בקיבוץ בצפון מדינת ישראל ולא ידעתי דבר על קעקוע. ברגע שהצטרפתי לצבא, נחשפתי לקעקוע כי הסתובבתי וראיתי חנויות קעקועים. חשבתי שזה יהיה ממש מגניב לנסות את זה מכיוון שהייתי צייר וידעתי לצייר. נכנסתי לחנות הקעקועים הראשונה שראיתי ושאלתי אם הם יכולים ללמד אותי. הם אמרו שכן, אבל זו הייתה חוויה איומה והפסקתי לנסות לגמרי, לקבל את התואר הראשון באמנות. לאחר מכן, פגשתי את אביהו. ראיתי שהוא אמן קעקועים מדהים והתעשייה השתנתה לחלוטין. החלטתי שאני רוצה לתת [לקעקע] הזדמנות נוספת.
איך מצאת את הסגנון הנוכחי שלך?
כשהתחלתי ניסיתי הרבה סגנונות שונים כדי לראות מה הכי מתאים לי. אבל, גם כשהייתי מצייר, תמיד עשיתי את זה מציאותית. אהבתי לצייר דיוקנאות, סצנות סרטים, מוטיבים ודברים מתרבות הפופ שרלוונטיים כרגע. ברגע שהתחלתי לקעקע, החלטתי לעשות את זה ולהתמקד בלעשות את זה בקטן. כשאתה עושה קעקועים על הגוף יש לך מגבלת מקום ואני אוהב למסגר את היצירות שלי כי אני מגיע מתעשיית הציורים.
מהם כמה מהסרטים ותכניות הטלוויזיה האהובים עליך לקעקע?
אני מאוד אוהב סרטים קלאסיים, מאימה ועד קיטש ועד סרטים מגניבים. אני ממש אובססיבי לסרטים של טים ברטון אבל גם לקלאסיקות כמו “ספרות עיסה”. אחד האהובים עלי לעשות היה קעקוע “חברים”, זו מופע שגדלתי איתו וסימל עידן מיוחד בזמן.
מהם האמנים האהובים עליך להאזין בזמן קעקוע?
אני מאוד אוהב שירים צ’יזיים ואז ממש הארד רוק. אני אוהב להאזין ל- Bullet לוולנטיין שלי, הנוקמים שבעתיים וגרין דיי. אני אוהב גם את אלאניס מוריסט, מריה קארי, סלין דיון ובריטני ספירס. אני אוהב את שני קצות הספקטרום.
האם אי פעם אתה רואה את עצמך עושה חלקים גדולים יותר?
לא, מכיוון שכבר הייתי שם. כשהתחלתי לקעקע, עשיתי פרויקטים גדולים כמו שרוולים רק כדי לנסות את זה. הייתה מלחמה זו בין מיכאלאנג’לו לבין דה וינצ’י שבה דה וינצ’י אמר לו שעשיית פסלים היא מלוכלכת, מיוזעת ועבודה קשה. בערך ראיתי שכאשר עשיתי שרוולים גדולים, זה לא היה כיף לי וזה לא זרם כמו כשאני עושה חתיכות קטנות שבהן אני באמת יכול להתרכז