במקרים רבים, כישרון פועל במשפחה. יש לך את הבלדווינס, את וולברג ואפילו את צוות כורש. ראיין קיי סוור ואחיו קאסקי השיגו שניהם הצלחה בעולם האמנות – כקעקע וראפר בהתאמה. הם בנו את המותגים אחד מהשני, כאשר סבר קישט את הגולגולת של אחיו באחד הקעקועים הבולטים ביותר שהיפ הופ ראה אי פעם. התחברנו לסוור כדי ללמוד עוד על הדינמיקה המשפחתית שלו, להבין מה משך אותו לגיאומטריה מקודשת ולשמוע את הפילוסופיה שלו על מעצבי עבודה..
קח אותנו דרך החינוך שלך וכיצד נכנסת לאמנות.
הייתי הילד שהסתבך בכיתה בגלל הציור כשהייתי אמור לעשות עבודות. הייתה לי מורה מדהימה לאמנות בבית הספר, גברת גילברט, שתמכה בי לאורך כל הדרך. אני חושב שהיא ידעה את הפוטנציאל שלי טוב יותר ממני. מוזיקה הייתה גם משפיעה עצומה עבורי. אני זוכר שצפיתי בווידאו קליפים של MTV בשעה 6 בבוקר בזמן שהתכוננתי לבית הספר וכמעט לכל אמן שאהבתי היה סוג של אמנות. אמנות ויצירה היו תמיד דבר שלי, נראה שזה בא לי באופן טבעי.
מה גרם לך להחליט להיות קעקוע ואיך התחלת את הקריירה שלך?
אני חושב שחברים שלי ואחיהם הגדולים הם שנתנו לי מבט ממקור ראשון על קעקועים. התעסקתי בשיטות מטופחות של אוטודידקט וחרא תוצרת בית כשהייתי צעיר, ואז ביום שמלאו לי 18 הייתי בחנות כשהוא מפוצץ לי את הצלעות. למדתי כשנתיים במכללה ועבדתי במשאיות צביעת GM, אבל נמאס לי מהמונוטוניות של 9 עד 5. יום אחד בשנת 2010, ממש שמטתי הכל והחלטתי שאני רוצה להיות אמן קעקועים אמיתי, אבל ידעתי שאני חייב לעשות את זה בדרך הנכונה. נשרתי מבית הספר, עזבתי את עבודתי, ארזתי את החרא ונסעתי ישר לטמפה בחיפוש אחר חניכה מוצקה ולגיטימית. הלכתי לחנות הנחשבת הראשונה שהצלחתי למצוא. לרוע המזל, הבעלים, רנדי מילר, נתן לי “לא” מוצק במשך כשבועיים. אבל “לא” לא הייתה אופציה בשבילי. המשכתי להופיע ולבסוף הוא נתן לי זריקה לאחת החניכות הטובות ביותר שיכולתי למצוא.
מתי התחיל להיווצר סגנון החתימה שלך?
כשאני חושב על זה עכשיו, מציאת סגנון הייתה אחד החלקים הקשים בקריירה שלי. בכנות, אני עדיין לא רואה את עצמי נמצא בקטגוריית סגנון ספציפית. אני זוכר שהייתי כל כך מוקסם מללמוד את השירות והמסחר של קעקועים בפועל, עד שמעולם לא ניסיתי לאמץ סגנון או כיוון ספציפי לאמנות שלי. המורה שלי היה רוצח בקעקועים מסורתיים. הייתה לי אהבה וכבוד אליהם, אבל לא חשבתי שזה המסלול שאני רוצה לקחת. דבר אחד שעזר לי לבסס את הכיוון אליו רציתי ללכת היה שמישהו סוף סוף בעט בי בתחת ואומר להפסיק לדאוג לחרא הזה. הם אמרו לי לעשות מה ששונה, להמשיך במה שאני טוב בו ולדחוף גבולות. התחלתי לדחוף את הקו שלי לכל כיוון שיכולתי ובסופו של דבר גיליתי את עולם הגיאומטריה המקודשת.
מה נכנס לתהליך העיצוב שלך והיכן אתה מוצא השראה?
אני תמיד מדבר עם הלקוח קודם כל. אני ממש בוחרת את כל המוח שלהם לגבי מה שמושך אותם ומה הם רוצים משולבים ביצירה. זה נהיה לי ממש כיף ברגע שאני מבין את ההעדפות שלהם.
קח אותי כיצד התחלת לקעקע את אחי קאסקי ואת היצירה הראשונה שעשית עליו.
שנינו תמיד רצינו להיות מקועקעים בכבדות. מסתבר שהיתה לו הגדרה אחרת של “בכבדות”. אחי הלך ועשה את הקעקוע הראשון שלו על הצלעות שלו בקרוואן. הוא ישב ממש מתחת לבית השחי שלו וירד לחלקו העליון של ירכו. כשהתחלנו לעבוד יחד, הדבר הראשון שעשינו היה לתקן את חתיכת הצלעות ולהחזיר אותה לחיים. מאז, הקפצנו רעיונות אחד מהשני וירינו על דברים שלא ראינו בשום מקום אחר. הוא תמיד בא אלי עם כמה רעיונות פרועים לקעקועים ובכל פעם זה דוחף מעט את המעטפה רחוק יותר. אני חושב ששנינו לומדים קומץ דברים עם כל קעקוע שעשינו ושנינו גדלנו מבחינה אמנותית.
מה היה תהליך יצירת קעקוע הראש של קאסקי?
במשך הזמן הארוך ביותר, כל שדבר עליו כסקי היה הקטע הזה. בהתחלה אמרתי לו שהוא יצא מדעתו. דיברנו על הסרט “אפוקליפטו” וכיצד לאחת הדמויות הראשיות הייתה כיסוי ראש עם לסת חיה עליונה ותחתונה. התהליך כלל צילום ראשים שונים ומראים את כל הזוויות השונות של ראשו של קאסקי. בתמונות האלה ציירתי כל זווית כיצד רצינו שהיצירה תונח. צילמנו רעיונות הלוך ושוב במשך מספר חודשים עד שהיינו מרוצים מהרעיון. ברגע שהגיע הזמן למשחק, שבלחתי את החלקים הטכניים והפנתי את השאר עם שארפי עד לראשו..
מתי אתה חושב שמישהו מוכן לקעקע את הראש והפנים? האם אי פעם אתה דוחה אנשים?
בהחלט דחיתי אנשים. חונכתי עם יסודות מסורתיים מאוד. אתה לא צריך פשוט להיכנס למשחק בלי כלום וללכת להעיף את הפנים שלך. עליך לקעקע את שאר גופך לפני שיהיה בסדר לעשות את הראש, הפנים, הצוואר או הידיים. קוראים לזה להרוויח את זה.