לואיס מייזל נולד בברוקלין בשנת 1942. כשגדל בשנות החמישים, תשומת לבו תמיד נמשכה לאמנות סיכה. מאז שהיה בן 20, ידע שהוא עומד להיות סוחר אמנות.
“השנים המעצבות שלי היו בתקופת השיא של עידן הזהב של הפינופים”, אמר מייזל. “לצפייה ב- pin-ups בפלייבוי ובמהלך שנות ה -50 הייתה השפעה עצומה.”
צילום: קאסי ג’אנג
מייזל אמר שהוא גדל עם האקספרסיוניסטים המופשטים ואמן הפופ “כילד קבוצתי המשיך”. מאז שהחליט להתחיל לעסוק באמנות, הוא התמקד במה שהוא מחשיב כיום, “הציירים והפסלים הריאליסטים הטובים ביותר בעולם”.
כאשר קנה מייזל את ציורו הראשון של אלווגרן בשנת 1970, נתח חלקו בעולם העוסק באמנות. “הייתי במופע עתיק וראיתי ציור של אלווגרן בסך 300 דולר וקניתי אותו. מאז אותו יום נכנסתי ויצאתי כמעט מ -200 ציורים של אלווגרן, ובקלות יותר מאלף סיכות עד היום “, אמר..
צילום: קאסי ג’אנג
הבעיה במציאת היצירות הללו, מסביר מייזל, היא שלא הוצגו בגלריות שבהן תוכל לרכוש אותן. הם נמסרו על ידי לוח השנה וחברות ההוצאה לאור. “הם נמכרו במחיר זול מאוד, ולאף אחד לא באמת היה אכפת מהם”, אמר.
כאספן, “זה היה עניין לאתר אותם ולמצוא אותם בכל מקום שאתה יכול”, אמר מייזל. זה כלל חנויות עתיקות נסתרות רבות לאסוף את “לוחות השנה, הכתמים וספרי הגפרורים שהודפסו עליהם סיכות.”
צילום: קאסי ג’אנג
בסוף שנות ה -70 הייתה למייסל “אוסף משמעותי של ציורים מקוריים”. הוא פגש אספן אחר, צ’ארלס ג ‘מרטינט, שהפך לאחד שותפיו וחבריו הטובים ביותר.
“צ’ארלס עשה את אותו הדבר, אפילו יותר נחרץ. כלומר היו לו אלפי ואלפי ניירות, “אמר מייזל. “שנינו התכנסנו והפכנו לאספנים, לסוחרים ולמחברים הגדולים ביותר.”
צילום: קאסי ג’אנג
לפני 15 שנים מתה מרטיגט מהתקף לב. הוא השאיר את האוסף שלו למייזל והשאיר את מייזל כ”אספן האמיתי בעולם “היחיד.
מייזל מתאר את עצמו כ”אספן מסוג אחר “. מהסוג שאינו מתמקד במסחריות, או למכירה לאנשים שקונים בהשקעה. מהסוג שיש בו אספנים מכל רחבי העולם מבקשים להיכנס ולראות את המלאי של מייזל. עם זאת, מייזל לא הגיע למקום שהוא נמצא בו מבלי לקבל ביקורת.
צילום: קאסי ג’אנג
“באותו אופן, אנשים קצת לעגו לי ואמרו, ‘אה, אתה מציג מאיירים, נכון?’ ובכן, קיבלנו עד 300 אלף דולר באלבגרן ו -ורגאס עד 100 אלף דולר”, אמר מייזל..
אבל ללואיס קיי מייזל לא היה אכפת. הוא ידע שהקטלוג המדהים שלו מלא באמנים גדולים ואיכותיים. “מעולם לא טרחתי באמת ממה שאנשים חושבים. בדיוק מצאתי את מה שחשבתי שהוא חשוב מבחינה היסטורית, חשוב מבחינה אמנותית, עם מיומנות, אומנות, יופי “, אמר מייזל. “כל הדברים שאנשים מנחים בימינו.”
מייזל מתאר את הנערה המסודרת כ”סקסית, אך צנועה “. הוא מוסיף, “לעתים רחוקות הם עירומים. הם לבושים מינית, אבל תמיד עם מעין מראה ילדותי ויפה. ” מייזל ציין גם כי “שעשוע והומור תמיד היו חלק בלתי נפרד מאמנות סיכה.”
צילום: קאסי ג’אנג
בשנות ה -50, הפנייה הגדולה הייתה שהדוגמניות הן “כל הנערות האמריקאיות שהנערים חזרו אליה ממלחמת העולם השנייה וממלחמת קוריאה, למצוא, להתחתן, לאהוב ולהביא איתה ילדים”.
מייזל מדגיש את הנושאים הרבים במהלך תקופת הפינ-אפ, כמו ספורט ימי, קאובוי, הלבשה תחתונה וספורט NAPA. את כל מה שמייזל מחזיק במלאי שלו, בקומה מתחת לגלריה, חסומה בחבל. הוא גם תולה הרבה יותר בלופט של 4,000 רגל מרובע מעל הגלריה.
צילום: קאסי ג’אנג
מייזל תומך, “פין-אפ מעולם לא גבל במשהו אפילו קרוב לפורנוגרפיה. כשהגיע הפמיניזם בשנות ה -70, הם לא ממש התנגדו לזה “.
בעוד שהתנועה הפמיניסטית משנות ה -70 התנגדה לחלק מהעירומים שמייצר מל ראמוס, “סיכה הייתה תמיד צורת אמנות מיוחדת בהיסטוריה האמריקאית.”
צילום: קאסי ג’אנג
מייזל מביעה תסכול מהמסחריות, ו”חוסר כיף “בגלריות כיום. “אסור לך להשתמש במילה” יופי “או” איכות “, כי זה לא פוליטיקלי קורקט”, אמר מייזל. “כי כל כך מעט אנשים יכולים לעשות את זה, ואנחנו רוצים שכולם יקבלו גביע, בין אם הם טובים או לא.”
מייזל העיר על ההשפעה של סוגיות חברתיות מודרניות על האמנות העכשווית. הוא מתייחס לתנועת MeToo # – אך ורק במובן זה שהוא לא מאמין באמנות שיטור.
בעוד ילדותו של מייזל סללה את הדרך למקום שבו הוא יושב היום, ההשפעות שהיו לו על אמנים אגדתיים לאורך ההיסטוריה הן גדולות עוד יותר.
בעוד מייזל כתב ספרים שקבעו אילו אמנים חשובים, הוא גם עזר לשנות ספרים מבוססים בתחום. האנדרטאות המרכזיות של תולדות האמנות, הספר שניתן לתלמידות אמנות רבות ביום הראשון שלהן במכללה, סוף סוף כללו נשים לאחר מהדורות רבות. תודה ללואיס ק מייזל.
צילום: קאסי ג’אנג
מייזל שומר על אמנות סיכה, “כי זה חלק מההיסטוריה, ולכולם יש סיבה לאסוף, לכתוב ולשמור עליה”, אמר. “זו אומנות, שנעשית במיומנות ובאיכות, ואין הרבה מה לעשות היום.”
ככל שמייזל עומד על צורת האמנות של קעקוע, הוא לובש ערכים מסורתיים של אמונה יהודית, בכך שמעולם לא חשב להשיג כזה. גם אם זה היה קעקוע של עבודת אמן הפין-אפ האהוב עליו.
כי הוא יודע שרק אלבגרן יכול לעשות את זה הכי טוב. למרות שמייזל היה זקוק לדחיפה קלה כדי להכריז על אמן אהוב מאוסף האלפים שלו.