ברוכים הבאים לנוף החלומות של דניאל בילודו, אחד מציירי הסוריאליזם המובילים בעידן שלנו. לבילודו, המעוצבת על ידי מושבות האמנות המובהקות של מונטריאול, ניו יורק, פירנצה ובאלי, יש תפיסת עולם בלתי מוגבלת ורבת פנים המודיעה להשקפתו על יצירת אמנות עם מטרה הוליסטית. צופה ביצירותיו יכול להעריך את המורכבות המיומנת של היישום הטכני והאמנותי שלו, אך כדי להכיר את אמנותו, עלינו לחרוג מהבד כדי להבין את כוח המשיכה של תפקידו כסופר אמת חזותי..
כיצד חינך חינך עתיד באמנות וכיצד לימוד ברחבי העולם עזר לשים אותך על המפה כצייר?
אף על פי שהם לא אמנים עצמם, הורי טיפחו הערכה לאומנויות ועודדו אותי כאשר הראיתי כישרון לציור ורישום בילדותי. הלכנו למוזיאונים, במיוחד כשביקרנו בניו יורק. עם זאת, היה זה מוזיאון מונטריאול לאמנות, שם יצרתי חיבור חשוב. המורה שלי בכיתה ה ‘לקחה את הכיתה שלנו לשם לראות את הרטרוספקטיבה של מארק שאגאל. העבודה הייתה חינמית וילדותית, שיכולתי להתייחס אליה, וגם חשובה ומכובדת בעליל. בסוף התערוכה היה חדר עם ציוד אמנות ואמרו לנו, למעשה, ‘עכשיו זה'הגיע תורך. ‘זה היה מעצים.
באשר ללימוד במדינות שונות, זה פקח את עיני לאומנות הכוח שצריך לזוז ולהגדיר תרבות וזה עזר לי ללמוד מהמאסטרים, השפעה שאתה יכול לראות ביצירה שלי היום..
כיצד היית מתאר את הסגנון שלך כאמן וכיצד הטכנולוגיות שלך התפתחו עם הזמן?
ריאליזם מופרע. זהו מונח נהדר המתייחס לכותרת של ספר שיוצא השנה ובו יצירותיי ושל כמה מבני דור מדהימים שלי. באבולוציה של עבודתי, אני'אימצתי את כל מה שאני אוהב. אני'הרמתי את אפקט המציאות לחיים לאורך זמן, אבל אני אוהב לשפוך או לזנק על סימנים מופשטים עבים גם כן. איזון נגדי של אזורים אלה, כגון משחק עם צבעים משלימים, גורם ליצירה לשיר. אני מצייר אנשים ודברים סביבי בכבוד ושואף לרעננות, תחושת חיים חיה מולי.
אילו אמנים עשו רושם על הקריירה שלך לאורך השנים וכיצד נוכל לראות את השפעתם ביצירתך כיום?
מעניין איזה מהם מקלט't. למרות שאני מתעסק הרבה עם אינגרס וברונזינו, אני בעצם מסתכל על המאסטרים של תור הזהב ההולנדי באפנון טמפרטורות וסימני חיבור. אני מסתכל על אנסלם קיפר, כמה גרהרד ריכטר, ולאחרונה על אדריאן גני כיצד הם מתמודדים עם צבע. אני קורא למודרניסטים כמו מאטיס ופיקאסו מאשרת חיים ומחפשת רעננות מסוג זה. אני אוהב גם את סיסילי בראון, סיי טומבלי ואדגר דגה.
מה התהליך שלך ליצירת יצירה חדשה והיכן אתה מחפש מקורות השראה?
אני משתמש בכל העומד לרשותי. אני מתחיל עם יצירת סימנים עבים וחופשיים בעזרת סכין. אני גם מוצא לוחות ישנים ומשתמש בכתמיהם כתחילת יצירה. עם הנתונים, אני לפעמים יוצא לעבודה מהחיים, ולפעמים אני מצלם 500 תמונות לעיון. עם הפניות לאמנות היסטורית, אני משחק לעתים קרובות בטלפון ומשתמש בציורים האחרונים שלי כהפניות ליצירה הבאה שלי, במקום דימוי של היצירה ההיסטורית המקורית. אני משתמש גם בקולאז ‘בתכנון ובעבודות גמר.
אילו נושאים אתה משחק בתוך היצירות שלך וכיצד אתה מבטא את הרגשות האלה באמצעות מרקם, צבע ונושא?
כמה מעבודותיי מדברות על ההשפעות המזיקות של התרבות הזורקת שלנו, מבחינת הסביבה, הנפש שלנו וזכויות האדם. הדרך בה אנו נמשכים לכל כך הרבה כיוונים בעידן התזזיתי והדיגיטלי שלנו מתייחסת גם להפשטות האישיות שלי. דברים יכולים להיות דביקים פשוטו כמשמעו ומוח, אבל בסופו של דבר, אני חושב שבציורים שלי, האהבה מנצחת. הֵם'בסופו של דבר אני אוהב מכתבים לחיים, את האנשים שאני מצייר, צובע ומעצב, ואת האמנים שבאו לפניי.
טיילת ברחבי העולם, הן כסטודנט והן מציגה כעת את עבודותיך בגלריות ובמוזיאונים שונים. איזו עיר השפיעה ביותר על עבודתך כאמן ולמה?
פירנצה, רומא ובעצם כל איטליה נתנה לי תשוקה ועזרה לתת לי צלעות אמנותיות. כל באלי וג’אווה ריגשו את לבי. ניו יורק עשתה הכי הרבה בשבילי, אין כמוה. בניו יורק, אני הולך להופעות, רואה [את העיר], מדבר אותה, מרגיש את אנרגיית האפשרות שסביבי, יוצר וחיה אותה.
אתה נוסע כעת בדרום מזרח אסיה. אילו פרויקטים ותערוכות אתה מתכנן שם?
יש לי שם כמה אנשי קשר, אבל אני עדיין לא יכול להודיע. אני'אני עושה קצת סיור, אבל זה לא מוקד הטיול הספציפי הזה. במשך כל חיי הבוגרים רציתי לראות את המקדשים, הנופים ואנשי האזור המדהים הזה. אני'אני מבקר בשמונה מדינות ועד כה זה היה מספק מאוד, באופן אישי.
איפה אתה מקווה להיות בעוד שנה, חמש שנים ועשר שנים?
שנה אחת כבר מתוכננת. זה מתחיל בהשלמת הטיול I'מ ‘על; שישה שבועות נוספים בסינגפור, מלזיה, הפיליפינים, וייטנאם, תאילנד ומיאנמר. אחר כך, אני'הזמנתי עם עמלות ותערוכות קבוצתיות בארה”ב ובאנגליה. אציג את עבודתי בפני גלריה באירופה המציגה עבודות של חברים שלי. יש לי גם פרויקט סודי ביותר שאני יכול'לא דיבר איתך עדיין. בסוף, אגיע לקהל רחב, יצרתי והראיתי ציורים אני'אני מתרגש ומתכנן פרויקטים שמגיעים בשווקים חדשים בשבילי.
בעוד חמש שנים, הייתי רוצה שיהיה לי שטח גדול לביצוע עבודות שאני רואה בעיני רוחי, לא רק העבודות הקטנות יותר שאני מספק לאספנים, אלא גם מתקנים גדולים לחללים ציבוריים ומסחריים. תהיה לי שותפות בת קיימא עם גלריות בארה”ב ושתי יבשות אחרות. עבודותי יוחצו בשיתופי פעולה עם מעצבי מוצרים מסוימים שאוצרו ואולי עם עולם האופנה. חברים יוזמים בקהל הקוראים שלכם, קבלו אותי, אשמח לקבל עוד חשיפה מוזיאלית.
בעוד עשר שנים, אני רוצה להיות ‘ציפור שלג’ – באמצעות אנשי הקשר ו/או המשאבים שלי אפעל מתוך כמה מדינות שונות, ונמלט מחורפים קרים כשאני הולך. עבודתי תוצב בכמה אוספים נהדרים. אני'אעשה עבודה שאפתנית שמרגשת אותי, שאקווה להיות ראויה למוזיאון. אני'לקחתי את השאלה הזו על החיים המקצועיים, אבל כמובן שהכי חשוב, אני אהיה בריא ובמערכת יחסים אוהבת עם המשפחה, החברים והעולם סביבי..
מה צפוי לדניאל בילודו ומה הקהל שלנו יכול לצפות לראות מכם בשנת 2019?
רק התחלתי את 2019 עם מופע יחיד בגלריית Thinkspace בלוס אנג’לס, ועל עקבי זה, אנחנו'אעשה כמה תערוכות קבוצתיות יחד. אני'יהיו לי עבודות ב HeronArts בסן פרנסיסקו ביוני, גלריית רד טראק בניו אורלינס באוגוסט, גלריה אנכית בשיקגו בספטמבר, יריד Moniker Art בלונדון באוקטובר ויריד Scope Art במיאמי בדצמבר. הספר “ריאליזם מופרע” יוצא בסביבות הקיץ.