מוקלט ומעורב על ידי אגדת מהנדס האודיו סטיב אלביני, פרנק איירו והעתיד האלימות הוציאו את התקליט החדש שלהם, Barriers, באמצעות UNFD. FIATFV, הידוע בעבר בשם פרנק איירו והסבלנות, כולל משתף פעולה ותיק אוואן נסטור בגיטרה, מאט ארמסטרונג של Murder By Death בבס, חוק טאקר ביום חמישי בתופים וקיילי גולדסוורת ‘של בת הים בפסנתר, עוגב וכינור..
ללהקה ששמה משתנה ומתפתח לנצח – אך עם זאת צומח ביחד – הדיסקוגרפיה שלה הולכת בעקבותיו.
כפרנק, “אבא המסיבה” האהוב עלינו, מנסה להקצות מיהו ה”אמא “וה”אבא” מבחינת השראה מוזיקלית עבור פרנק איירו ואלימות העתיד, איירו מציין כי בהחלט ישנה נושא ל”רוק שנות ה -70 “. דרך.” נסטור מסכמת את “ההורים המוזיקליים של The Future Violents” כך: “אבא הוא גיבור רוק משנות ה -70, ואמא עצובה מזה”.
צילום מאת פיטר רסלר @ShootMePeter
האלימות העתידיות' הסגל הוא פרנק'ש "מערך חלומות." כאשר יום חמישי חתם ב- Eyeball Records, שם פרנק איירו ( "אני" ב- Iero מבוטא כמו "עַיִן" ב- Eyeball Records) נחתם באותה עת בלהקתו, Pencey Prep, הוא פגש את Tucker Rule. למרבה המזל, אותו דבר עם מאט ארמסטרונג, כשחתם רצח מוות. פרנק הכיר את אוון נסטור מאז שהיה בן 15, ובסופו של דבר התחתן עם אחותו. נסטור פתח מספר פעמים לרומנטיקה הכימית שלי "בזמנו," ופרנק אמר, "כשהיה מבוגר מיד חשבתי ‘כן אני לוקח אותו לסיור’."
פרנק, כתבת את השירים על מחסומים מתוך מחשבה על הנגנים הספציפיים האלה?
פרנק איירו: זה בעצם חוזר 19 או 20 שנה אחורה. עם להקת העבר שלי, פניסי מכינה, אנחנו'הייתי מסתובב במסיבות והיינו זוכים לראות משחק חמישי. בזמנו, יום חמישי באמת היה בעלייה והלהקה הגדולה ביותר שהגיעה. ממש סוג של גיבור עיר הולדת. היינו רואים אותם משחקים והולכים, ‘אלוהים אדירים, הם'הם כל כך טובים. ‘הם היו הלהקה הכי צמודה שאולי ראיתי. כשראה את טאקר ואת האופן שבו הוא ניגן, ואת הדרך שבה הוא כתב מוזיקה – וחשב על זה בלחן – הוא היה כותב ווים על זרועותיך. אני זוכר שחשבתי, ‘הו גבר, אני מאוד רוצה לשחק איתם’.
כשיום חמישי היה בסיבוב הופעות פגשנו להקה בשם ליטל ג’ו גולד, [שבסופו של דבר הם שינו את שמם ל- Murder by Death.] כשראיתי את מאט ארמסטרונג חשבתי, ‘וואו, הוא פשוט באורך גל אחר’ באופן שהוא חושב על בניית חלקים שהוא משחק. זה לא רק לעקוב אחר קו גיטרה, הוא יוצר נופי קול וחושב על מוזיקה בצורה אחרת. חשבתי, 'כמה מגניב שיהיה להקה איתו.'
שני הבחורים האלה, נשארנו חברים וקשרים במשך 20 שנה, ותמיד דיברנו על איך יהיה נהדר לעשות פרויקט ביחד. פלאש קדימה לפני שנתיים, פגשתי את קיילי גולדסוורת ‘. היא רב-כלי נגינה; היא מנגנת בפסנתר, אורגן, מנדולינה, גיטרה, כינור ושרה יפה. היא'אינו מציאותי. תמיד רציתי מרכיב נשי לאחת הלהקות שלי ותמיד חשבתי שיהיה ממש נהדר לקבל את עץ הקול הזה. כשפגשתי אותה חשבתי: ‘אוי גבר, היא'הוא מוזיקאי אמיתי ברמה אחרת. ‘בסופו של דבר סיקרנו את “Losing My Religion” של R.E.M ב- BBC. זה היה אחד המפגשים האהובים עלי ביותר שעשיתי שם. המשכתי לחשוב, ‘גבר, הייתי עושה הכל כדי להכניס אותה לאחת הלהקות שלנו’.
"פשוט קרה שבתחילת השנה שעברה כל האנשים האלה היו חופשיים. זה הרגיש כאילו הכוכבים מתיישרים … החרא הזה אף פעם לא קורה. אז הייתי חייב לעשות את זה."
צילום מאת פיטר רסלר @ShootMePeter
שם הלהקה משתנה כל פעם מחדש. איך הסתפקת באלימות העתיד?
העניין שלי הוא שאני מאוד נהנה מתקופת ירח הדבש שבה אתה קורא להקה, תבין מה זה'הולך להישמע כמו, והאסתטיקה שמאחורי זה. אז כשהגיע הזמן שאעשה ציטוט, ציין את ‘דבר הסולו’, אמרתי לו: ‘אני פשוט הולך לשנות אותו בכל פעם’. כך אין חוקים. * צוחק* מכיוון שזה אכן משתנה, אני חושב שאם אני שומר את שמי בקצה הקדמי של זה, זה לא אמור להיות'לא יהיה מבלבל.
אבל עבור FIATFV, זה היה סוג של סרטן. כבר חיפשתי שמות ובטיסתנו מפרת ‘לסידני – בסיבוב ההופעות הגורלי באוסטרליה שבו עשינו את התאונה הנוראה הזו לפני כשלוש שנים – ניגש דייל וחשב:’ אתם נראים כאילו אתם בלהקה. , ‘ואמרתי,’ כן אנחנו פרנק אירו והסבלנות. ‘הוא שמע לא נכון ואמר,’ האלימות העתידיות, זה שם מטורף ‘. ואני הייתי כמו,’ לא, זה שם מדהים. אני רושם את זה. ‘
הסתרתי אותו בזמנו ולא עשיתי זאת'לא יודע מה זה באמת אומר. ואז פתאום נפגענו מאוטובוס בסידני ולא יכולנו'סיור, מה שדחה את כולם מהעמלה. אז הפרויקט הזה גרם לי לחשוב על הרגע הזה, ומה המשמעות של אוסף המילים הזה. חשבתי כיצד החיים עבורנו משתנים באופן כה פתאומי וכל כך אלים, וכיצד זה היה משתתף אמיתי ופעיל.
זה'כמעט כמו, החיים הם האגם הבתולי הזה. ואתה יכול לשבת שם באופן פאסיבי ולחיות דרך דברים אחרים סביבך. אתה יודע, רק צפה ברוח שעושה את הגאות וצפה בדגים השוחים מתחת ולעולם לא משתתף בה. היכן שאתה יכול להרים סלע מהחוף ולזרוק אותו פנימה, ופשוט לשבש הכל. כמה פעולה אלימה היא – ואני לא'אני לא מתכוון לכך שבאופן שלילי, אני מתכוון בדברים שמותירים רגל.
צילום מאת פיטר רסלר @ShootMePeter
כיצד תרמה התאונה ליצירת מחסומים?
אני מרגיש ככה'הטבע האנושי כדי להקים את הקירות האלה; בין אם זה להגנה או להגנה נתפסת. לפעמים הפחד הגדול ביותר שלנו הוא להיכשל, ולכן אנו ממציאים את הסיבות האלה מדוע אנו יכולים'לא לנסות דברים כדי להגן על עצמנו מפני הנפילה הזו. אבל אני חושב שזה'זה הדבר הגרוע ביותר שאנחנו יכולים לעשות, כי אנחנו חושבים שאנחנו'להרחיק אנשים אחרים, אבל באמת מה שאנחנו'לעשות מחדש זה אנחנו'שומרים על עצמנו בפנים, אתם יודעים?
המחסום הגדול ביותר מבחינתי היה שאנו בתאונה מצערת זו. ידעתי שיש לי את הפיל הענק הזה בחדר, כמו האירוע הזה שמשנה חיים שפשוט חלחל לתוך ה- DNA שלי. הרגשתי כמו אדם אחר לגמרי בגלל הדבר הזה שקרה. ועכשיו זהו השיא הראשון מאז ההתרחשות, והמשכתי להביט מעבר לכתף שלי בענן הכהה הענק הזה ולומר: ‘אני חייב להתייחס לזה. שם'אין סיכוי שאני לא יכול להתייחס לזה. ’אבל כל מה שאמרתי לא עשה זאת'לא מרגיש מספיק חזק, או שזה לא היה'זה לא מקיף את כל הרגשות שהיו לו בפנים לגבי אותו אירוע. אז דחיתי את זה כי חשבתי ‘אולי אני לא'לא יודע איך לעשות זאת יותר. אולי זה פשוט גדול מדי ואני יכול'לא להתקדם ממנה. ‘
"ואז אנחנו'אני מדבר על המוזיקאים האלה, האנשים האלה שאני'רציתי להיות בלהקה עם 20 שנה שאמרו לי, ‘היי, עכשיו'זה הזמן שאתה יכול לעשות את זה. ‘וחשבתי לעצמי,’ כמה טיפשי לפספס את ההזדמנות הזו כי אני יכול'לא להתייחס לזה ולהתמודד עם החרא שלי? ’וזה היה הקיר שלי. זה היה המחסום שלי."
אז התחלתי להשתמט מזה וכמו שעשיתי, דברים אחרים התחילו להיראות לא כל כך רעים והנושאים לא נראו כל כך בוגדיים להתמודד איתם. הרשומה הזו עוסקת מאוד בקריעת החומות שאנו בונים לעצמנו, ובתקווה שתוכלו לשמוע אותי מתמודד עם הפחדים והמכשולים האלה. אני מקווה שזה נותן לך השראה להיות ולעשות דברים שמפחידים אותך.
צילום מאת פיטר רסלר @ShootMePeter
מאט: בשבילי, מחסומים קשורים להתחלה חדשה בהרבה מובנים. להקה חדשה, חכירה חדשה על החיים, דברים כאלה. לאחר שיצא שיצא עם להקה חדשה בגיל 39, אני לא יודע אם הייתי מאמין שזה יקרה אם תספר לי את זה לפני כמה שנים.
טאקר: האלבום הזה מסמל שאתה צריך לעבוד קשה כדי להשיג משהו בחיים האלה. מחסום גדול בשבילי היה הפסקת השתייה/המסיבות. אני שנה וחצי מפוכח. די חששתי שסיור לא יהיה כיף בלי הקוקטיילים שלאחר המופע. מסתבר שהשמעת מוזיקה עם החברים שלי, השמעה הכי טובה שלי, הבריאות שלי והמשפחה שלי הפכו אותי לאדם מאושר יותר.
קיילי: החיים הם מאבק מתמיד להעריך ולשבור מחסומים בחייך. אני חושב שלאחרונה הבנתי את המחסום שהרשתות החברתיות מציבות על מראה החיים שלך, לעומת מה שהחיים שלך בעצם. זה הכרחי שכולם יודעים את זה: כן, לפעמים החיים יפים ושמחים, ותמיד אנחנו הראשונים לשדר את זה. אבל זה גם יכול להיות ממש קשה ומפרך, אם כי יש לנו נטייה לעזוב את זה.
שם'הוא גם מחסום פנימי בתוך הלהקה שפרנק איירו והעתיד האלימות מפרקים בקלות. איך להקה עם סגל של כל כך הרבה שונים צלילים מרכיבים את סגנונותיהם כדי לאסוף עבודה מגובשת?
אוון: זה משהו שכולנו דיברנו עליו בעבר, שלפעמים החלק הכי קשה עם משחק הוא מתי לא לשחק. אני מרגיש שכולם בלהקה יודעים את זה, ויודעים מה הכי טוב לשיר. כולנו רוצים שהאלבום הזה יישמע נהדר ואנחנו אוהבים את כל השירים האלה, אבל אנחנו יודעים את זה'זה משהו שאתה פשוט מרגיש, אתה יודע? אתה מרגיש, ‘אוקיי, צריך להיות משהו נוסף שאני צריך לעשות כאן’, או ‘אני מרגיש כאילו פשוט לא צריך להיות שום דבר שאני צריך לעשות כאן.’ זה מה שנותן לשיר אוויר ומרווח, במקום רק חמישה אנשים בחדר כמו, ‘אלוהים אדירים, אנחנו פשוט צריכים לשחק הכל בבת אחת’.
לאלבום הזה באמת יש תחושה קבוצתית נהדרת, שבה אף אחד לא באמת חורג אחד על השני. לכל חלק יש את המקום שלו.
גלוי לב: אני מרגיש שזה בא מהבגרות, אתה יודע, להבין שאולי הדבר הכי חזק או הכי חשוב שאתה יכול להגיד הוא פשוט לשתוק. בחירת הרגעים שלך הופכת אותם ליותר חשובים.
צילום מאת פיטר רסלר @ShootMePeter
אם כבר מדברים על השקפה חדשה עם בגרות, כיצד השפיעה האבהות על חיי המוזיקאים?
FI: אתה יודע, פעם חשבתי שחיים פרטיים – מה שאני מכנה חיים אמיתיים – לא'אין לי שום קשר לצד היצירתי שלי. חשבתי לזמן מה שאני יכול להפריד ביניהם. אני'אבל הבנו שהם'מחוברים הרבה יותר ממה שאני יכול'אי פעם דמיינתי. זה'זה כמעט כמו בנוקמים: מלחמת האינסוף, שבו לחזון יש את האבן הזאת בראש ושם'זה כמו טריליון קצות עצבים שמחוברים אליו. וזה מה שבא לי. לחיי היצירה ולחיים האמיתיים שלי יש קשרים מוזרים אלה, שאם אתה חותך אחד זה משפיע על השני בצורה כל כך מוזרה.
בעיקר, אני חושב על דברים אחרת עכשיו. עם השיר הראשון בתקליט, “יום חדש's Coming, “ניסיתי לדגמן אותו מתוך שיר מסוג Stax Records. כשבנותיי נולדו, השירים הראשונים ששמעו כשיצאו מבית החולים היו חשובים לי מאוד. אז סרקתי את כל השירים האלה שרציתי שהם ישמעו. הרגשתי שהשיר הכי טוב לשמוע בנסיעה הביתה היה “These Arms Of Mine” של אוטיס רדינג, ורציתי לכתוב להם שיר כזה. אני חושב ששיר כמו “יום חדש יבוא” לא היה קיים בלי להיות אבא קודם.
בסופו של דבר כתבת להם “יום חדש” שישיר להם בלילה?
אנחנו עושים את הדבר הזה בלילה, אנחנו'או שאקרא סיפור או שיר, והייתי שרה לפעמים אם הם רוצים לעשות שיר. כתבנו שיר בשם “החברים הכי טובים לנצח”. וכמובן, בסופו של דבר, הם רוצים שיר אחר כשאתה עושה אחד. זה כאילו שאתה נותן לעכבר סוג של עוגיה. אז חשבתי: ‘אוי, אני לא'אין לי שירים טובים אחרים. ‘
"אני רוצה שיהיו לי שירים שהילדים שלי יכולים להסתכל עליהם ולמצוא בהם תקווה, ולא רק להיות כמו, ‘אוי, זה'זה על סמים. ‘"
הרעיון הזה שלא משנה מה יקרה במהלך היום, מחר'זה היום הבא לשארית חייך. הצפחה נמחקת, ויש לך הזדמנות נוספת להסיר את עצמך מהאבק ולהסתדר. חשבתי שזו רגש ממש טוב להתחיל איתו את השיא: שהעבר באמת לא'לא חשוב, זה'זה מה שאתה עושה הלאה.
בעוד שם הלהקה משתנה, הדינמיקה של הלהקה נשארת צמודה באופן עקבי. על מה מתחברת FIATFV?
מבחינת טקסים לפני ההצגה, אנו עושים א 'אחת, שתיים, שלוש ‘ושמו את ידינו בדברים האמצעיים, ואתה חייב להגיד משהו שקרה במהלך היום. זה'בדרך כלל זה משהו שגורם לנו לצחוק. זה יכול להיות הכל, אבל זה שומר אותנו על המשפחה. העניין הוא שאתה לא'לא רוצה לפספס את ההתרחשויות שקרו ביום, אחרת אתה'אני לא הולך לקבל את הבדיחה לפני ההופעה. * צוחק* זה'זה טקס חשוב.
פרנק אירו והאלים העתידיים מתחברים על קפה, שיתוף ממים וחטיפים. אומרת קיילי, "הצ’אט הקבוצתי חי מאוד מדי יום."
הוסיף טאקר, "אנחנו מתאמנים בבית פרנקי. המקום שלו תמיד מלא באוריאו."
"פעם, התלבושת של טאקר התאימה בצורה מושלמת לקופסת עוגיות שנשנשנו עליהן במהלך החזרות," אמרה קיילי. "אנחנו גדולים באוכל."
FIATFV גם בונה צוותים עם קעקועים תואמים. במהלך ההקלטות בשיקגו, חברי הלהקה קיבלו קעקועי לב תיל תואמים.
פרנק איירו לא היה רוצה'לא ידועה בשם "אבא למסיבה" אם היה לו רק קעקוע סיור אחד. איירו משתף את סיפורו של דיו העקרב על צווארו, מסיור מוקדם של My Chemical Romance. לא, הוריו "היו'לא מתעניין בקעקועים." כן, אבא שלו היה אומר לעתים קרובות, "הם פשוט נראים מלוכלכים."
"אנו מופיעים במקום ותמנתי. היה לי הסיוט הזה שבו הדברים פשוט לא הסתדרו. הייתי צריך לקבל את העבודה הרגילה הזו והייתי צריך למכור את הגיטרות שלי וכאלה. זה היה נורא. כשהתעוררתי חשבתי: ‘לעזאזל, אף פעם אין לי תוכנית גיבוי.’ אז אספתי כסף מכולם בלהקה, והגיע ל 43 $," פרנק נזכר. "הלכתי ברחוב לחנות קעקועים בריצ’מונד, וירג’יניה. אמרתי, ‘יש לי 43 דולר ואני רוצה עקרב על הצוואר שלי’."
הוסיף פרנק, "הבנתי מאוחר יותר שלעקרב יש למעשה ארבע רגליים בצד אחד ושלוש רגליים בצד השני. מה שלדעתי מסמל כמה כסף היה לי? * צוחק* כך או כך, כשחזרתי הביתה, אבא שלי היה כמו: ‘יש לך מה לעזאזל !?’"
לצפייה בתאריכי הסיור של פרנק איירו ואלימות העתיד לחץ על פה.