גאוות עיר הולדת היא מרכיב חיוני בזהותם של ראפרים רבים. אחרי הכל, איפה ימצא ביגי בלי ברוקלין, קניה בלי שיקגו או דרייק בלי טורונטו? עבור טרוויס תומפסון, הדשא שלו הוא סיאטל והוא מזכה את העיר בזכות ההשראה בבחירת המקצוע שלו. “כשאתה מאזין למוסיקה של סיאטל, אתה מקבל סיפור ותחושה. המוזיקה עצמה נשמעת כאילו העיר גורמת לך להרגיש “, אומר תומפסון. “יש מוזיקה שמחה, אבל גם מוזיקה עצובה ומדכאת כי יורד גשם כל הזמן. ולפעמים באקורד, אתה כמעט מרגיש שאתה ביער “. יליד העיר הצפון מערבית של האוקיינוס השקט, תומפסון פיתח חיך לצלילי סיאטל על ידי השתתפות בהופעות היפ הופ מקומיות כנער וכשהתחיל ליצור מוזיקה בעצמו, הוא בחר לחקות את מהות הקרקע הדרוכה שלו. “כילד ראיתי את המלומדים הכחולים והשוק, אני חושב שראיית ההופעות שלהם עוררה בי השראה להיות חלק מהסצנה ושאנשים בעיר הזו יוצאים בשבילי.”
צילום: טרוי קונרד
תומפסון החל להתנסות ביצירת מוזיקה עוד בתיכון ובגיל 19 החל לשחרר רצועות ולפתוח לאקטי היפ הופ אחרים בסיאטל. אבל, לפני שהספיק להתחייב לקריירה שלו כאמן, הוא עבד בכמה משרות חלקיות כדי לשלם את החשבונות. “המקום האחרון שעבדתי בו היה גן ילדים וברגע שהזרמים שלי התחילו להגיע לשם, ההכנסה שלי ממוסיקה התאימה להכנסה האחרת שלי”, מסביר תומפסון. “באותו הקיץ, בדיוק כשתכננתי לחזור לעבודה בבית הספר, לקמלור לקח אותי לסיור ומאז אני אמן עצמאי.”
עבור אמן בעל עלייה, להיקלט על ידי ראפר עטור פרסי גראמי זו ההזדמנות של החיים וזה איפשר לתומפסון ללכת בעקבות כוכב על אמיתי. “[מקלמור] תפס אותי בנקודה קריטית”, אומר תומפסון. “לא ידעתי כלום או שיש לי ניסיון טיולים. לא באמת היו לי מעריצים והיו לי רק כמה אלפי עוקבים “. תומפסון עבר מחוסר סיור כלשהו להופעה בהמונים של אלפים בין לילה. וזה הלחץ לבצע ברמה של מקלמור שהדליקו את תומפסון ודחפו אותו לפגוע בקרקע ברגע שחזרה לסיאטל.
צילום: טרוי קונרד
“מקלמור עזר להרבה אנשים בסיאטל והם לא באמת עשו מה שאני מרגיש שהם יכלו לעשות עם ההזדמנות. לא יכולתי להיות אחד מהאנשים האלה והייתי צריך ללכת קשה מאוד “, משתף תומפסון. “המנטליות שלנו הייתה שיש לנו יותר עיניים מתמיד עלינו וצריך להבין מה אנחנו הולכים לעשות עם זה. וכמה חודשים אחרי הסיור שלי, הוצאתי את האלבום שלי “. לאלבומו הראשון, תומפסון רשם הערות של האמנים המקומיים שעוררו בו השראה להיכנס לתעשייה והתעקש להפיק צליל שהוא סיאטל אותנטי. פירוש הדבר היה לעבוד אך ורק עם מפיקים בסיאטל ולבצע נרטיב עם כל רצועה.
כאמן, תומפסון הקפיד להחזיק בשורשים שלו ומראה לקהל ממה מורכבת סיאטל. אבל, באמצעות הפקת אלבום הבכורה שלו, “סיכון פזיז”, הוא הבין שהיותו בתפקיד זה הוא הזדמנות לבטא אמת וליצור אנתולוגיה שמע של חוויותיו שמשאירה את המאזינים נרגשים לקראת הפרק הבא. “כשאתה מאזין למוזיקה שלי, אתה מקבל בדיוק מי שאני כאדם וחווה לא רק תחושה, אלא נרטיב”, אומר תומפסון. “הכל סיפור אחד גדול שמוביל למשהו גדול.”
צילום: טרוי קונרד