כמו עוף החול מהאפר, אנדי בלאק פרץ מקליפתו כסולן הראשי של Black Veil Brides והפך לאמן סולו מצליח. כעת, הוא יצא לאחרונה מהוצאת אלבום הסולו השני שלו, “רוח הרפאים של אוהיו” והוכיח שהוא לא פוני חד פעמי. ישבנו עם בלק במטהנו בניו יורק כדי ללמוד עוד על המוזיקה החדשה שלו, כמו גם על אוסף הקעקועים המרשים שלו..
האלבום החדש שלך נותן כבוד למדינת אוהיו. מה לגבי אוהיו עשה רושם כה מתמשך עליך באופן אישי וכמוזיקאי?
אני חושב שאם אתה ממקום קטן, זה נשמע כמעט קלישאי להגיד, אבל הדברים האלה נבלעים בך. יש מנטליות, חיובית ושלילית, מלהיות במקום שבו אנשים נולדים ומתים באותו רדיוס של חמישה קילומטרים. כל מי שהם מכירים הוא כל מי שהם מכירים כל חייו. חייהם של אנשים נוטים להיות בקצב איטי יותר ודברים אחרים שעלולים להיות שליליים, אך קל גם לרומנטי אותם לאדם הנמצא באזורים אלה. זוהי דרך אחת לחיות את החיים וזו לאו דווקא הדרך שעשיתי, אבל יש לי זיקה כל כך למציאות העיר שאני ממנה. אני חושב שזה בנוי בי משהו שלא בהכרח הייתי מודע אליו כשהייתי ילד. הרבה מי שאני מעוצב מאיפה אני מגיע, וככל שהתבגרתי הבנתי את זה יותר ויותר. היה לי חשוב לכתוב על זה כי לפעמים כאמן אתה בונה גרסה של עצמך שהיית רוצה שהעולם יראה ולפעמים זה יכול לעקוף את המציאות של מי שאתה. ובמשך זמן רב הרגשתי שאני מוציא גרסה של עצמי שעדיין נכונה לי, אבל זו הייתה יותר פוזה. רציתי להיות יותר כנה לגבי החינוך שלי ומנקודת מבט אתית, מה שעיצב את המצפן המוסרי שלי.
ב -13 השנים שבהן היית בתעשיית המוזיקה, יצא לך לשמות רבים. קח אותנו בשמות הבמה השונים שלך והיכן היית בחיים כאשר עברת על כל אחד מהם.
שם השלב הראשון שלי היה תאונה. מעולם לא התכוונתי לקרוא לי אנדי סיקס. כמו אנשים רבים באמצע עד סוף שנות העשרים לחייהם, המדיה החברתית הראשונה שהייתי מעורבת אי פעם הייתה Myspace. לא ידעתי שאם תקרא לעצמך משהו באחד האתרים האלה, זה יהפוך לשם שלך. בשבילי זה היה כמו שם מסך, היה לנו שליח מיידי של AOL ותוכל לשנות את שמך כל הזמן. הלכתי בערך 30 שמות שונים ב- Myspace. השתמשתי באנדי סיקס כאחד משמות המסכים שלי כי אהבתי את Mötley Crüe ומישהו אמר לי שאני דומה קצת לניקי. ואז אנשים התחילו לקרוא לי כך וזה היה כדורי שלג. הבנתי ‘אוי לעזאזל, יש לי את שם הבמה של מישהו אחר כשמי.’ זה הרגיש מוזר ועד שכבר עשינו את התקליט הראשון של הכלות השחורות, צפיתי שהשם ישתנה למספר שש. ואז עד שעשינו את השיא השני, הקמתי אותו כשם המשפחה שלי (Biersack). במשך זמן מה זה היה קצת מבלבל כי אנשים היו קוראים לשני ואתה יכול לדעת מתי מישהו נכנס ללהקה באיזה שם הם קוראים לי. אחר כך, כשעשיתי את פרויקט הסולו, רציתי להבדיל אותו מכל השאר. אז בעל שם אחר הרגיש כמו הדבר הנכון לעשות.
צילום: פיטר רסלר
מתחילת BVB, בריונות מילאה תפקיד חשוב באיזו חשיבות אישית יש לך בריונות ואיזה מסר אתה מקווה לשלוח לאוהדים שלך לגביו?
אני חושב שהפרספקטיבה שלי על בריונות נובעת מההתבגרות ומהנושא של זעם אנשים. אבל, באותו אופן, כילד לקחתי את זה ונתתי לזה ליצור אצלי תחושת נקמה שאני לא מרגיש בנוח איתה עכשיו. התפרצתי הרבה יותר כילד בתיכון בגלל ההתייחסות של אנשים אלי שכמעט הפכתי לבריון בזכות עצמי. הייתי עוסק בריבים כי רציתי להגן על עצמי והיה לי שבב כזה על הכתף שנשאתי לחלקה המוקדם של הלהקה. בעיקר התחלתי ריבים על הבמה וצעקתי על אנשים – הרבה מזה נבע מהתחושה שזה לא צודק שאנשים מתייחסים אלי ככה או אומרים עלי דברים. כשכתבתי, רציתי להעביר את המסר הזה אך בצורה חיובית יותר מכפי שיכולתי להיות. אפילו בימים הראשונים כתבתי על עמידה מעל הדברים האלה ולא להגיב עליהם. ואז הייתי יוצא ועושה אותם לא בסדר, למרות שכתבתי את השיר. זה היה על בניית הזדמנות להיות גרסה טובה יותר של מי שאני.
בהרבה מסרטי המוסיקה שלך, אי התאמה משחקת תפקיד מרכזי. מה המשמעות של להיות לא תואם כשהתחלת את הקריירה שלך בשנת 2006 וכיצד זה השתנה בשנת 2019?
אני זוכר כשהיו כל כך הרבה אותות ויזואליים שאתה יכול לתת כדי להציג את הדברים שאהבת והקשבת להם. זה היה מצחיק כי מכנסי ג’ינס, כמו אלה שאני לובשת, או קונברס היו כמעט כמו דגל שלבשת כדי להגיד ‘אני מקשיב למוזיקת פאנק’. עכשיו זה באמת נמצא בכל מקום וכנראה שזה יותר מגניב ככה שאין להיות כל כך הרבה חלוקה מבחינת ז’אנר או אנשים שלובשים בגדים מסוימים. לפעמים אנשים מתוסכלים כשאמני היפ הופ לובשים חולצות מתכת ולדעתי זה הדבר הכי מטומטם. כי מבחינתי, אם אמנות, בין אם זה קעקועים או בגדים, היא כל כך נפוצה ויכולה להגיע לכל מקום, היא רק יכולה לעזור לכל אחד מהסוגות האלה. אני אגיד שזה מוזר עם קעקועים, עד כמה הם נפוצים. התחלתי לקעקע כשהייתי בן 16 וזו עדיין הייתה הצהרה אגרסיבית במובן מסוים. בתיכון לאנשים יהיה לא נעים כי היו לי המון קעקועים. עכשיו, ממש הייתי במעלית במלון שלי הבוקר והפעמון הולך ‘דיו חולה’, והתחיל לדבר איתי על קעקועי בצוואר. אני לא אוהב את זה, אבל זה שינוי כזה בשבילי בעשר השנים האחרונות עד כמה הפכו קעקועים מקובלים.
צילום: פיטר רסלר
בשנת 2014, הכרזת בפני קרנג! מגזין שתמשיך בקריירת סולו. חמש שנים מאוחר יותר, אתה עומד להוציא את האלבום השני שלך כאנדי בלאק. איך השתנית כמוזיקאית בתקופה הזו?
ובכן, אני מקווה שהשתפרתי. זו תמיד התקווה שאם אנשים אוהבים תקליט חדש יותר מישן, המטרה של כל אמן היא לשפר את מלאכתך. אני חושב שהרבה פעמים אמנים הם כותבי שירים ומוזיקאים טובים יותר, אבל עבודתם המוקדמת מדברת יותר על אנשים. המטרה שלי עם זה הייתה לתת לאנשים סגנון מוזיקה אחר כי זו לא המטרה שלי לנסות כל הזמן לעשות את אותו תקליט שוב ושוב. אני מרגיש שזה יהיה משעמם והייתי מפספס את נקודת ההזדמנות שניתנה לי. אנשים מאפשרים לי לעשות תקליטים ומספר מסוים של אנשים רוצים לשמוע אותם, למה שלא יעשה הכל בחלון הזמן כשאנשים משתגעים??
מה ההבדל הגדול ביותר להיות אמן סולו, בניגוד לחלק מקבוצה? למה אתה הכי מתגעגע ב- BVB?
זו חוויה שונה מאוד. כשהתחלתי כלות רעלה שחורות, זו בעצם הייתה דלת מסתובבת של אנשים בסינסינטי. רק בשנת 2009 חייתי במשרה מלאה בלוס אנג’לס ופגשתי את החברים שהפכנו אותה ללהקה. חילקנו הכל באופן שווה והיינו מרוויחים את אותו סכום כסף. חוויתי שתי גרסאות של להיות בלהקה, שבה זו להקה איתי ואנשים, ואז הגרסה של הלהקה שבה לחמישה אנשים אותה מטרה. אין ספק שזו חיה אחרת לגמרי בשבילי ללכת לבד וזה בעצם הפרויקט שלי. אני בהחלט מכבד את הנגנים ששכרתי כדי לנגן איתי, אבל זו לא להקה. אנחנו יכולים ליהנות ולהתרבות, אבל זה לא אותו דבר. הייתי אומר שההבדל הגדול ביותר מבחינתי הוא היכולת לצאת לסיבוב הופעות ולהיות מסוגלת לעשות מה שאני רוצה על הבמה. באופן אנוכי, אני חושב שזה מאוד כיף לעשות את זה. אבל יש דברים מסוימים בלהיות בלהקה שאתה לא באמת יכול להחליף. התחושה של, במיוחד כאשר אתה מתחיל בפעם הראשונה, שאתה ביחד יחד ולכולם מטרה משותפת זו. אבל בשלב זה של הקריירה שלי, אני לא חושב שיש לי העדפה. אני יכול ליהנות משניהם מסיבות שונות.
מכיוון שזהו דיו, אנחנו כאן בחלקנו כדי לדבר על הקעקועים שלך. מה היה הקעקוע הראשון שלך, הקעקוע האהוב עליך והקעקוע האחרון שלך?
הקעקוע הראשון שלי היה הלוגו של Alkaline Trio עם הגולגולת עליו. קיבלתי את זה כשהייתי בתיכון ואבא שלי חתם על הוויתור כדי שאוכל לעשות קעקוע כשהייתי בן 16. ואז הקעקוע האהוב והעדכני שלי זהה. לקראת חג האהבה בשנה שעברה קיבלתי דיוקן בסגנון הקומיקס של אשתי בתור סיילור מון על זרועי. הבחורה הזו במזרח אירופה עשתה את הדיוקן המדהים שלה שלה כסיילור מון כי זו הדמות הבדיונית האהובה עליה. חשבתי שזה הדבר הכי מגניב והייתה לי הילדה לשלוח תמונה שלה ברזולוציה גבוהה. שבוע לפני חג האהבה, הייתי בבולטימור ואמן הקעקועים הזה שהאבטח שלי הכיר הגיע ועשה את זה בחדר המלון שלי. הייתי צריך לשמור את זה בסוד ומכיוון שאני על הבמה כל לילה, התחלתי ללבוש רצועת זרוע גדולה ושחורה כדי לכסות אותה. זה נהיה די גרוע מתחת לזה אבל לא יכולתי לצלם עם זה כי רציתי להפתיע אותה. זו לא הייתה הדרך שבה אתה צריך להתייחס לקעקוע חדש אבל לא הייתה לי ברירה וזה בעצם נרפא בצורה מדהימה.
מהי חווית הקעקוע הבלתי נשכחת ביותר שלך בתקופה שלך על הכביש?
אלוהים אדירים, כל כך הרבה מקעקעים אותי בכביש. יש לי כל כך הרבה קעקועים מטופשים שעליתי על הכביש, כמו ש -9/10 מתוך אלה שקיבלתי הם משהו מטומטם. יש לי קעקוע “FP” על מפרקי האצבעות שלי כדי לייצג את מה שחשבנו שנראה איברי המין שלי במכנסי עור. מנהל הטיולים שלי ואני קראנו לזה קקי קדמי כי זה נראה כמו ערימה גדולה של חרא כלבים. אז היינו מבצעים בדיקות קקי קדמיות לפני שאני עולה לבמה כי אני לא מעוניין בחור המתכת של האייטיז שיציג את הזבל שלו, חשבתי שזה לא מתאים. קעקוע הטיולים המטופש ביותר שיש לי הוא המשפט, ‘רובים מיועדים לחיילים’, על גבי. וזה נשמע כמו אמירה מגניבה אבל במציאות זה נבע מצפייה בהמשך השלישי ישיר לסרטון “בנים אבודים”. בסרט הם מתקרבים אל פניו של קורי פלדמן והוא אומר ‘סירות מיועדות למלחים, רובים זה לחיילים’. כל כך צחקנו וחברתי ג’סי שסיור איתנו הייתה כמו ‘אנחנו צריכים לקעקע את זה’, ו עשינו. הצלחתי איכשהו לשכנע אותו שכולנו מקבלים חצי מהמשפט ויש לו את המילים ‘סירות מיועדות למלחים’ מקועקעות על הגב.