רון הובר חי את החלום כמשפיע על קנאביס. מה זה אומר בעצם? במילים פשוטות, מותגי קנאביס נלחמים אחד על השני על מנת לקבל את סחורה בידיו. ואז אולי, רק אולי, הובר ייהנה ממה שהוא מעשן ויעניק למותג צעקה מול כמעט 400 אלף העוקבים שלו. ההטבות? הם די דחופים.
“שנים לא קניתי עשב משלי”, אומר הובר בחיוך המתוח מאוזן לאוזן. “כל העשב שרציתי לעשן היה ממש יקר. חשבתי שאם רק אקדם את זה באינסטגרם מזוין, אגיד להם אילו חברות הן החברות הטובות ביותר, הן היו נותנות לי עשב חינם לעשות את זה. ועכשיו אני פשוט יכול לעשן בחינם. ”
צילום: פיטר רסלר
חברות קנאביס היזהרו, לא ניתן לרכוש את הובר לחלוטין על ידי עשב חינם. מוצר זה עדיף להיות מסוגל. “פתחתי את האשפה ואמרתי, ‘אל תבקש ממני לעשות את הדבר הזה עם זה, אני אזרוק אותו'”, נזכר הובר בתקופה בה ניתן לו קנאביס נחות. “אם אני אומר שזה טוב, אנשים הולכים לקנות את זה, ועכשיו אני נראה כמו הזבל”.
ההתאהבות של הובר הן בקנאביס והן בקעקועים החלה בתיכון, ושני האינטרסים הביאו לכך שהוא הסתבך עם הוריו. ראשית, זה היה אבא שלו צורח ורודף אחריו עם מפית מלאה זרעים שמצא. אבל זה החוויר בהשוואה לתגובה של אמו לקעקוע הראשון של הובר. “אמא שלי הגיעה לזה עם מגררת גבינה,” צוחק הובר. “כן, יש לי אמא אמיתית מדרום פילי. היא לא שמחה על כך מדי. “
צילום: פיטר רסלר
הקעקוע הראשון – שם משפחתו בתסריט אנגלי ישן שעשה גרוע על גבו – היה חווית למידה עבור הובר. זה נעשה על ידי אביו של חברו במרתף כשהובר עדיין היה נער. הקעקוע נעלם מזמן, ובמקומו חתיכת גב אפורה בשחור-אפור. כשבנה את האוסף שלו, הוא יישם את מה שלמד מהיצירה המחורבנת הראשונה – לשים את אמונו באמנים טובים.
“מעולם לא בחרתי שום קעקוע שלי”, מסביר הובר. “אני רק אומר לאמן שלי כן או לא. הם מכירים את הסגנון שלי ואת מה שאני עוסק בו, אני מרגיש שאני תמיד עושה קעקוע טוב יותר אם האמן פשוט רץ עם זה “.
צילום: פיטר רסלר
אמון זה השתלם עם אוסף קעקועים פנטסטי המתפתח כל הזמן. הובר לומד כמה מעבודותיו הישנות יותר-קעקוע הבונג על זרועו, למשל-ומתכונן למלא את החלל בשחור-אפור יותר.
עשב חינם וקעקועים מגניבים? כן, אתה צודק, רון הובר חי את החלום.
צילום: פיטר רסלר