כאמן קעקועים מוביל באחת הערים התחרותיות בעולם, ליסט מרטינז רגיל להתבלט מההמון. בוגרת מכון פראט, מרטינז מצאה הצלחה בסצנת הקעקועים בניו יורק, והרשימה את קהל לקוחותיה בגישה העדינה שלה לסגנונות עבודות שחורים, ריאליזם, מחט בודדת ועבודת נקודות. היא מתגוררת בגלריה קעקועים ואמנות Inkology, אחת מהעיר'החנויות המובילות המארחות באופן קבוע אמני אורח בעלי שם עולמי מאירופה ודרום אמריקה. עם זאת, כישרונה כקעקע אינו'הדבר היחיד שהופך אותה לייחודית.
אף על פי שהיא מקעקעת לקוחות באופן קבוע, מרטינז עדיין לא עשתה את הצעד עם הקעקוע הראשון שלה. ובעוד זה'לא מזעזע לראות מישהו בלי קעקועים בשנת 2019, זה נדיר להפליא לפגוש קעקוע בלי דיו.
"זו לא הייתה בחירה פעילה לא להתקעקע, אבל הבחירה הראשונה שלי היא מה שקשה אז זה פשוט לא קרה עדיין," מניות מרטינז. "יש לי כל כך הרבה רעיונות ויש לי רשימה של אמנים שמהם אשמח לקבל עבודה, אז אני יודע שברגע שאחליט על הראשון שלי יהיה הרבה יותר קל לבחור את הקעקועים הבאים שלי משם." לאחר מכן היא ממשיכה להסביר שכמו הלקוחות שלה, אין לה'לא צמצם עיצוב שהיא רוצה על גופה לנצח ואינו'לא ממהר לקחת את הצעד.
ובעוד שהיית בתעשיית הקעקועים, במיוחד בניו יורק, אכן מקלה על מרטינז לפגוש אמנים מוכשרים עם שפע סגנונות לבחירה, להיות בפנים יכול גם להוות אתגר. פעמים רבות, חניכים ואמנים בתחילת הקריירה יכולים להרגיש לחץ מצד עמיתיהם להתקעקע. בחלק מהחנויות, החניכים נדרשים לתרגל את טכניקות הקעקוע שלהם על עצמם או שמעודדים אותם להתקעקע על מנת לעשות זאת 'להתאים לחלק.' עם זאת, עבור מרטינז, היא'היא יוצאת למסע הקעקועים האישי שלה בדרכה שלה, ומסבירה את זה "התהליך צריך להיות מאושר וקעקוע מתוך לחץ אינו דרך לעבור זאת."
בנוסף לתחושת הלחץ מצד חבריה לאמנים, היו גם רגעים בהם מרטינז הפתיעה את לקוחותיה. "לפעמים [הלקוחות] מופתעים מכיוון שאין לי קעקועים ולפעמים הם מופתעים מכיוון שאני אישה צעירה וקטנה, מה שמנוגד לרעיון שלהם מראש שכל הקעקועים הם גברים חצופים גדולים עם זקן וקעקוע פנים.," היא אומרת. אבל בסופו של יום, אנשים רבים מבינים שזה אמן'קעקועים או חוסר צריך'לא תהיה השפעה על האמנות שהם יוצרים עבור אנשים אחרים. "הם באים אליי בגלל האמנות שלי ושהיצירה של מישהו אחר על העור שלי היא הבחירה האישית שלי שאינה משפיעה עליהם או על אופן ייצור עבודתי.."
ובעוד שכבר הייתה לי תחושה מה מרטינז יגיד כששאלתי את השאלה הזו, הבנתי שלחלק מהקוראים שלנו עדיין יש דעות נחרצות לגבי האם לאמן צריך להיות קעקוע. אז תנו למרטינז לקבוע את השיא:
"ברור שאני לא חושב שזה הכרחי," צוחק מרטינז. "כולנו אמנים שאוהבים את האמנות והמדיום ולכן אנחנו מקעקעים. איך הגוף שלנו נראה או החלטות שאנחנו מקבלים לגופנו לא אמורים לייצג את הכישרון והרמה שלנו.
יש אנשים שיכולים לטעון שקעקוע עוזר לך לצמוח כאמן, אך באופן אישי אני מרגיש שפרויקטים מאתגרים שלקוחותיי מביאים לי, יחד עם עבודה עם עמיתיי, מסחר בידע מה עובד הכי טוב עבור כל אחד מאיתנו, כמו גם הרצון המתמיד שלי. לשפר זה באמת מה שעוזר לי לצמוח.
כל אמן, בין אם זה קעקוע או אחר, מרגיש מחובר לכל יצירת אמנות שהוא יוצר, אנחנו מכניסים פיסת קטנה מעצמנו לכל קעקוע. עם זה אני מנסה לומר שאני מתייחס לכל קעקוע שאני עושה כאילו הוא שלי. אני רוצה ליצור משהו יפה שהלקוח שלי אוהב כמוני. זה מה שצריך, תשוקה למה שהם עושים, לא חליפת גוף מלאה."
מה דעתכם על הסיפור הזה? האם אתה מאמין שאמן צריך קעקועים? ספר לנו את המחשבה, הדעות והשאלות שלך על הסיפור הזה בקטע ההערות בפייסבוק.