ניו יורק היא עיר החולמים. מדי שנה, אלפים נוסעים מרחבי העולם בתקווה שיגיעו לעיר שלעולם לא ישנה. מישל סנטנה כבר הוקמה כאמנית ידועה בקולומביה כשהחליטה לעבור לגור בניו יורק, כי ידעה שהעיר הזאת מגלמת כוכבי קעקועים גדולים מאין כמוהם. עם הרבה כישרון, קצת מזל ורק 75 דולר בכיס, סנטנה הפכה לאחת האמנים המבוקשים ביותר בתפוח הגדול.
קח אותנו דרך החינוך שלך בקולומביה וכיצד התעניינת באמנות כילד.
שני הוריי הם קולומביאנים שהסתובבו ברחובות ניו יורק כשנפגשו. לפני שנולדתי אבא שלי הגיע לכלא. זמן קצר לאחר שנולדתי, אמא שלי עברה את אותו גורל. אז שלחו אותי לקולומביה כשהייתי בן 7 חודשים. ביליתי את שנותיי הראשונות ללכת לבית הספר בקאלי, קולומביה, ולנסוע בכל זמן פנוי שהיה לי מבית הספר בין ניו יורק לאמסטרדם..
מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי מוצא שמחה בזמן שהעברתי עם עט ודף נייר. אחיי באמת התלהבו ממוזיקה ואמנות. כשהייתי בן 9, המשפחה שלי עברה מקולומביה לספרד, כדי שנוכל להיות קרובים יותר לאמא שלי. הייתי אומר שהדרך שבה בתי הספר במדריד מלמדים ילדים על אמנות היא מה שבאמת גרם לי לכבד את האמנות. הם היו עושים טיולי בית ספר לכל מוזיאון, זו הייתה חוויה עשירה שלא יכולתי להספיק ממנה.
איך התחילה הקריירה שלך כקעקע ומי היו מהאנשים הראשונים שקעקעת?
את הקעקוע הראשון שלי עשיתי כשהייתי בן 16, בזכות אחי הבכור שהיה פחות אחראי ושגם גרם לי לרכוש מגזיני קעקועים. אבל לא היה לי מספיק אומץ להיכנס לחנות קעקועים אמיתית [שמחפשת עבודה] במדריד או באמסטרדם כי פחדתי שידחו אותי בגלל שאני כל כך צעירה. כשהייתי בן 18 באמסטרדם, אבי החורג יצא מהכלא וגורש לקולומביה אז אמי החליטה שכולנו צריכים לעזוב את חיינו באירופה ולהתחיל מחדש בקאלי. פגשתי שם בחור שעשה קעקועים וכיום הוא אמן מוכר מאוד בקולומביה. הוא עבד בחנות שיש לה ערכות קעקועים שכולם יכולים לרכוש, אז כשגיליתי ביקשתי מאמא שלי כסף וקניתי אחת. ברגע שחזרתי הביתה, התקשרתי לחבר הכי טוב שלי מהשכונה שלי והוא היה האדם הראשון שקעקע אותי. הוא היה גם האדם הראשון שהאמין שאצליח להגיע לעולם הקעקועים. באותו יום באו בני דודים שלי וקעקעתי את שלושתם.
מה גרם לך להחליט לעבור לניו יורק?
כשגרתי בקולומביה, פתחתי עם בעלי חנות משלי בשנת 2014 ולאחר שעבדתי קשה במשך יותר משנה וחצי, הרגשתי שזה לא מספיק כדי להגשים את חלומותיי. הרגשתי שאני צריך לעזוב ולנסות את מזלי בעיר אחרת. איכשהו האמנתי שניו יורק תהיה המקום הזה, אבל אף אחד ממשפחתי לא באמת האמין ברעיון הזה. האדם היחיד שבאמת תמך בי ונתן לי את ההזדמנות לנסות הייתה סבתא שלי. היא ממש הוציאה מיליון פזו קולומביאני (350 דולר) מתחת למיטה שלה והושיטה לי אותם כדי שאוכל לקנות כרטיס טיסה. כשהגעתי היו לי רק 75 דולר בכיס.
איך היית מתאר את הסגנון שאתה עושה היום?
אחרי ארבע שנים של קעקועים פשוטים, אני מחשיב את עצמי כקעקע בקו דק. אני מעדיף לקעקע דברים שנראים לי יפים, כמו פרחים, אותיות וכל עיצוב שנותן הרמוניה וזרימות לגוף. אני אוהב כשאני רואה קעקוע במקום הנכון וזה כל כך מתאים לאדם.
מה המפתח לביצוע נכון של קעקוע זעיר?
אני חושב שאתה חייב לאהוב ולהתרגש לעשות את הקעקוע הזעיר הזה ואתה צריך את הכלים הנכונים לעשות זאת. אני חושב שעם סבלנות ותרגול אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה.