ערפדים היו נושא פופולרי לפולקלור במשך מאות שנים, אולם עד המאה ה -18 חוותה מערב אירופה היסטריה המונית על היצורים המסתוריים. רבים במערב אירופה האמינו שערפדים הורגים אנשים במדינות הבלקן ובמזרח אירופה, מה שהוביל לפרסום של 1819 "הערפד" מאת הסופר האנגלי ג’ון וויליאם פולידורי. זו הייתה היצירה הראשונה של הספרות שהציגה ערפדים כיצורים מתוחכמים והיא נוצרה לתחרות ספרותית שכללה גם את מרי שלי'מפורסם "פרנקנשטיין." מאוחר יותר באותה מאה הופיע לראשונה הסופר האירי בראם סטוקר "דרקולה" בשנת 1897, שהפכה להצלחה אדירה ועכשיו היא קלאסיקה.
הקולנוע מיהר להדביק את תופעת הערפדים, משחרר "נוספרטו: סימפוניה של אימה" בשנת 1922 ו "דרקולה" בשנת 1931, שכיכבה מפורסם השחקן ההונגרי בלה לוגוסי כדמות הכותרת. במהלך שנות השישים שלטו ערפדים במסך הכסף במופעים גותיים כגון "צללים אפלים" ו "המונסטרס"- להראות שלא כל הערפדים שייכים לז’אנר האימה.
סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים עסקו כולם בהרג של ערפדים, במיוחד כשמדובר בשרה מישל גלר.'ש "באפי רוצח הערפדים" סדרה ו- 2004'ש "ואן הלסינג" בכיכובם של יו ג’קמן וקייט בקינסייל.
לאחר מכן, במהלך אמצע שנות האלפיים ואל תוך 2010, ה- "דמדומים" הזכיינית מיתגה ערפדים מחדש, מה שהופך אותם לדיסקרטי ורצוי יותר מינית מאי פעם. במהלך הזמן הזה, תוכניות טלוויזיה כמו "דם אמיתי" ו "יומני הערפד" היו גם כל הזעם, שהנצל את הפיתוי של תמותה נצחית ומיניות חיות.
לכבוד ההשפעה המורכבת הייתה לערפדים על התרבות הפופולרית לאורך השנים, אנחנו'ריכזתי כמה מקעקועי הערפדים האהובים עלינו מאמנים מוכשרים ברחבי העולם. רק תיזהר, הקעקועים האלה נושכים בחזרה.