ראיון של נטלי קואומו
אופנוע הודי – המותג האגדי שמושך את שושלתו כל הדרך עד סוף המאה ה -19 – יצא לאחרונה עם האופניים הניתנים להתאמה אישית ביותר אי פעם. על מנת לחגוג את הצ’יף ההודי המחודש, החברה איחדה את הבונים האגדיים פול קוקס וקינו סאסאקי כדי לבנות אופניים בהתאמה אישית לאמן הקעקועים הנודע ניקו הורטאדו. גייסנו את מומחית האופניים המתגוררת שלנו נטלי קואומו כדי לנהל שיחה בין שלושת החבטים הכבדים. במשך שעה הם דנו בצ’יף ההודי בשנת 2022, בדמיון בין קעקוע ובניית אופניים, ועוד.
נטלי קואומו: פול וקינו, אתם בונים את האופניים האלה בשביל ניקו. האם תוכל לתת לנו רקע קטן על האופן שבו הגעת לעבודה על הפרויקט הזה?
פול קוקס: זה הובא לשנינו בנפרד אם יהיה לנו מעוניין לעבוד שוב עם אינדיאנים, ואז אם נעניין שוב לעבוד אחד עם השני, וזה נשמע כמו רעיונות נהדרים. היינו חברים במשך שנים רבות וזה נשמע כמו כיף גדול. הפלטפורמה החדשה הזו לשנת 2022 הייתה נהדרת לעבוד איתה. האופנוע עצמו הוא כזה סטייה ממה שהם עשו בשנים האחרונות עם האופן שבו הוא מתוכנן ודרך בנייתו. אנחנו נהנים איתו. פיצלנו את הפרויקט כך שיהיה לו [קינו] את הדברים שהוא עובד עליהם ויש לי את הדברים שלי שאני עובד עליהם, ואז פשוט נתאחד ונגרום לכל הדבר להתאחד.
קואומו: איך אתם מעצבים את זה ואיך אתם מתאימים את זה במיוחד עבור ניקו?
קוקס: קינו ממשיך ועובד על מיכל הדלק והוא בונה את זה מאפס, כמו גם את מערכת הפליטה, שכבר נראית מדהים. אני עושה את הקצה הקדמי מאפס, ואנחנו מזווגים את כל החיווט והתשתיות, כל העניין. אנחנו בעצם מפשיטים את הכל לסוג של חם.
Cuomo: ניקו, מה החלק שלך בתהליך של בנייה זו?
ניקו הורטדו: אני ממש מתרגש מהאופניים. אני מאוד מכבד את מה שאתם עושים. גדלתי סביב ייצור ודברים כאלה, לאבי יש חנות ייצור בעמק סן פרננדו והוא עשה כל מיני דברים לחלל. גדלתי סביב מתכת … רק הריח שלה והריתוכים ודברים כאלה. אני מאוד מכבד את בוני האופניים. אבא שלי בנה אופניים רק בשביל החברים שלו ויש לי אופניים שנבנו בעבודת יד, ואני ממש נרגש לראות מה החבר’ה האלה מורידים ומחברים, כי, מתכוון, מתכת בדם שלי. יש לי תמונות שלי כשהייתי בת חמש מעמידה פנים לרתך. זה כה מגניב. לראות את הבחורים האלה שעשו את חייהם סביב ייצור והתאמה אישית, זו צורת האמנות שלהם. זה מגניב להיות חלק מזה.
קוקס: לא בכדי, אבל העבודה שלך מדהימה.
הורטדו: תודה רבה אחי.
פול קוקס. צילום: בריאן הלם
קואומו: אני רוצה לדבר על ההקבלה בעיצוב קעקוע ובניית אופניים. אתה יודע, איך אתה עוזר למישהו אחר לבטא את עצמו, בין אם זה באמצעות קעקוע או באופניים שהם רוכבים עליהם.
הורטדו: זה די מטורף לראות את החבר’ה האלה בזום כרגע כיוון שאני יודע כמה לב ונשמה נכנסים לכל דבר שאתה יוצר, במיוחד כשהוא נעשה בעבודת יד. יכולתי רק לדמיין איך הם מרגישים שהם בונים משהו להודים, כל התהליך. אני תמיד מנסה לבוא בכבוד במיוחד מכיוון [כקעקע] אני מבין איך אתה מוציא את ליבך ליצירות האלה. לא משנה מה אתה עושה אתה מנסה לעשות את המיטב, כי זה חלק מהנשמה שלך. כשאני רואה את האופנוע הזה באופן אישי בפעם הראשונה, אני בטוח שהוא יהיה מהמם כי הוא מסתכל על יצירת המופת של מישהו.
קוקס: דבר אחד שאני אוהב בשילוב של אמנות יפה וההיבט המכני של בניית אופניים ומנועים הוא שאתה צריך לאזן בין השניים. יש את ההיבט הטכני של בניית מנוע, גיאומטריה של אופניים וכל השאר, אבל אז אתה מביא את האמנות שלך לתוכו מבחינת סגנון, אסתטיקה, זרימה ופרטים אלה שנמצאים בצד השני של הספקטרום מהטכני ביותר. איזון בין השניים הוא מה שגורם לי להתרגש לקום ולעשות את מה שאני עושה כל יום.
קואומו: כמה מהמבנה היית אומר בהשראת סוג התחושה הקלאסית והרטרונית של הצ’יף ההודי המקורי לעומת תפיסה מודרנית יותר.?
קוקס: אני מרגיש מצוין עם זה. אני מאוד מתרגש מכל הגיאומטריה. היי קינו, קפוץ למקום כלשהו [צוחק]. בכל עת.
קינו סאסאקי: אתה ממש טוב בניסוח, אז אני נותן לך לדבר! אנחנו לא קוצצים את האופניים, אנחנו משתמשים בפלטפורמה ובעיצוב ההודי ומעצבים אותה עם הרעיונות והחזון שלנו. זה לא בהכרח שאנו עושים מחווה להיסטוריה ההודית, אבל אני ופול שוב עובדים יחד. עבדנו יחד בימים ההם והמשכנו בדרכים נפרדות, אך עדיין יש לנו כבוד הדדי זה לזה. זה לא שאנחנו מקבלים השראה מדבר אחד ספציפי, אלא [אנחנו מקבלים השראה] ממה שראינו ומה שניסינו לאורך השנים.
קוקס: זו נקודה טובה מכיוון שלשנינו יש אסתטיקה משלנו וסגנון עשייה משלנו לאורך שנים כה רבות. זה מאוד אורגני שברגע שקיינו ואני התחלנו לדבר על איך הפלטפורמה הזו נראית בחמש הדקות הראשונות, אנחנו מסלקים אותה ומחליטים מה זה יכול להיות וכיצד אפשר לקרב אותה. כל פעם היא אתגר ליצור משהו חדש וייחודי אבל עדיין בסגנון של מה שאנחנו עושים.
סאסאקי: זה כמו קעקוע. יש לך רעיון עיצובי, אבל האם הוא מתאים לגוף שלך? לפעמים זה לא מסתדר, זה לא נראה טוב, זה רעיון מצוין אבל זה דבר תלת מימדי.
קואומו: ניקו, אתה יכול לדבר קצת על ההצלבה בין עולם הקעקועים לעולם האופנועים?
הורטדו: כשנכנסתי לראשונה לקעקע [שני העולמות] היו יד ביד. ההיכרות הראשונה שלי עם קעקוע הייתה כנס קעקועים בהוליווד בפלדיום, הוא מנוהל על ידי מועדון אופנוענים. בן דוד שלי לקח אותי והיו המון אופניים וזה רק מי שהיה שם. היו חבורה של אנשים שרכבו על אופניים והם קעקעו. זה היה קצת קרקס. מבחינתי, מה שאני מתגעגע אליו [עכשיו] בקעקוע הוא התחושה הגולמית הזו. תחושת הקרקס הישנה הזו. הקעקוע בהחלט השתנה.
אני זוכר את העפרות הישנה הזו של מגזיני קעקועים. אני אוהב להסתכל במגזינים הישנים האלה, זה נותן לי חתיכת נוסטלגיה. לבחור שלקח אותי לוועידה היו שרוולים מלאים – לא הכרתי אף אחד אחר שהיה לו שרוולים מלאים אז – והוא היה אופנוען. פשוט חשבתי שזה מגניב וזה התחיל את ההתאהבות שלי בקעקועים.
קוקס: הגעת פעם לתערוכת רוזלנד כאן בעיר? זה היה טוב, אתה מדבר על תחושת הקרקס. זה היה מדהים.
הורטדו: היית רואה את כל האנשים האלה, כמו איש החתול ובחור הפאזל וכל האנשים האלה, הם היו הולכים להצגה האחת. עכשיו אתה לא באמת רואה את האנשים האלה בתדירות גבוהה, או שאנשים פשוט מקעקעים את כל הפנים שלהם עכשיו. אז, בנאדם, זה היה מטורף. זו הייתה תקופה אחרת לגמרי.
סאסאקי: זה נורמלי לעשות קעקוע ביד או קעקוע צוואר בימים אלה.
הורטדו: זה נורמלי לקעקע את הפנים שלך עכשיו.
סאסאקי: כן … זה קצת מטורף בעיניי. לעולם לא הייתי עושה את זה [צוחק].
הורטדו: אבל אני אוהב את זה. להחזיק שרוולים אז היה כמו מה שאנשים עושים היום על ידי קעקוע פנים קטן. ואני מגניב עם זה. כל עוד אנשים אוהבים אופניים ואוהבים קעקועים, אוכל להתפרנס. אז אני דוחף את כולם להמשיך לקבל את הדברים האלה. מי עשה את השרוול שלך, קינו? זה נראה נחמד.
סאסאקי: זה מאת דייגו [מנינו], הוא רק חזר לקליפורניה. החזה שלי נעשה על ידי טרוי דנינג …
הורטדו: כן, אני מכיר את טרויה. אגדה.
סאסאקי: הבחור היפני הזה, טאקאשי מטסובה, הוא בחור קעקוע ביד טבורי, הוא עובד על הגב שלי. זה יהיה בשבילי אחרי שאעשה את הגב שלי. אולי הרגליים שלי, אולי הצלעות שלי, אבל אני לא מצפה לעשות קעקוע בצלעות. כשעשיתי את החזה ואת התחת שלי, אלוהים, זה היה כל כך כואב. בשביל מה אני עושה את זה? במיוחד מאחור, אני אפילו לא יכול לראות את זה! למה אני עושה את זה [צוחק]?
קינו סאסאקי. צילום: בריאן הלם
קואומו: אם תחזור לאופניים, תוכל לספר לנו קצת על מערכת היחסים שלך עם הודי ומה המשמעות של החברה עבורך?
סאסאקי: בשבילי, ההודי היה תמיד המותג המסתורי בשבילי. גדלתי ועבדתי על הארלי ומה לא. כשהתחלתי, אינדיאן היה מותג אגדי, אבל זה לא היה אז עסק. כשהחזירו אותו לחיים היה די מרגש לראות מה הם יכולים לעשות עם הפלטפורמה המודרנית תוך שהם ממשיכים את מורשת המותג ההודי. התמזל מזלי לעבוד על סקאוט הודי לפני חמש, שש שנים ואפילו לא היססתי לעבוד עם מותג כה אגדי.
כמה שנים מאוחר יותר הם חזרו עם הרעיון לשתף פעולה עם בן זוגי הזקן, פול, וחשבתי, “זה טוויסט די מגניב.” אני ופול דיברנו על זה וקפצנו הלאה. זה כבוד כזה.
קוקס: כן, זה מרגיש כאילו הם עברו מעגל. אני אוהב את מה שהם עושים עכשיו לפני יותר מכמה שנים, כאשר הייתה להם לידה מחודשת של הודי לפני זה. מה שהם עושים עכשיו הרבה יותר מגניב ממה שהוא ניסה להיות.
דיברנו על המסגרת הרבה, קיינו ויש לי, אפילו האלמנט הזה עצמו מהונדס וחושב להפליא. זה באמת מדבר על המסורת של המכונות הישנות. זו חבילת המוט הקטנה וההדוקה הזו עם תחנת הכוח הבשרית הזו. כשאתה מדבר על שינויים והופך אותו לשלך, הוא מעוצב באופן אינטואיטיבי למקום שבו באמת היה תענוג לעבוד איתו.
סאסאקי: הפעם יש להם את האנשים הנכונים מאחורי המותג. מהצפייה בכל העניין באופנוע ב -20, 30 השנים האחרונות … יש להם את האנשים הנכונים, את החברה הנכונה ואת המוטיבציות הנכונות.
קוקס: כן, יש להם מוטיבציה. הם נראים ממש מתאימים למה שאנשים רוצים היום, הם מקשיבים למה שאנשים אומרים. הם חושבים ממש על אנשים שרוצים להגביר, לכוון ולעבד מחדש את הדגמים הקיימים שלהם ובאמת להפוך אותם לשלהם. הרבה יותר מסתם לזרוק על מראות כרום. הם חושבים קצת יותר עמוק על אנשים, זה היה פיצוץ.
הורטדו: אני ממש נרגש לצייר להם טנק נוסף. ציירתי שני טנקים בשנים האחרונות לכמה אירועי צדקה שהיו לנו ומאוד נהניתי. מעולם לא ציירתי על שום מתכת לפני כן. אני מאוד נהנה מהתהליך שמאחורי זה ואני נרגש לצייר עוד טנק להודי. נהניתי לראות את המותג מתפתח. אפילו האופנוע שקארי [הארט] בנה לאחרונה … הוא היה חולה. אני רוצה להיות חלק מהמותגים שאני באמת נהנה מעכשיו. אני מאוד אוהב את המותג, אני מאוד אוהב את מה שהם עושים ואני מאוד אוהב לעבוד עם בחורים כמוכם.
קוקס: מדהים. אז, אתה מוכן למשמרת ג’וקי?
הורטדו: כן, בנאדם, מעולם לא רכבתי על אחד אז אני נרגש.
קוקס: זו התשובה הנכונה [צוחק].
סאסאקי: אתה מוכן למלכודת המוות [צוחק]? אין בלם קדמי, אז היו מוכנים.
הורטדו: זה בסדר. רכבתי בלי בלם אחורי, אתה יודע למה אני מתכוון. אבא שלי בנה לי אופניים, אבל לכל החברים שלי כשהתחלתי לקעקע היו אופני רחוב. אני גר בכביש המהיר 15 בהספריה, שנמצא באמצע המדבר, וזוהי זריקה ישרה לווגאס. לא היה לי ניסיון ברכיבה על אופניים באותו זמן. יכולתי לרכוב עליו, אבל לא ידעתי שאי אפשר לדחוף הארלי כל כך חזק. אז החברים שלי ממריאים ב -15, 100, 110, מה שיהיה. קפצתי על הכביש המהיר – אני צעיר, אחי, כנראה בתחילת שנות העשרים – ואני כאילו, ‘לעזאזל, החבר’ה האלה עזבו אותי’.
אני ממריא ואני מתקרב לבארסטו, בלי בדיחה, נוסע כנראה 100 והאופניים התפוצצו כי זה היה אמצע הקיץ. המנוע מתפוצץ בזמן שאני נוהג וכל מה שאני מרגיש הוא רק חם על הרגליים, אחי.
קוקס: הם היו רטובים, נכון [צוחקים]?
הורטדו: אני פשוט זורק שמן וכל הצמיג האחורי שלי מכוסה בשמן. אז זרקתי אותו לניטראלי וחזרתי לצד, אבל זה לימד אותי לעולם לא לרכוב ככה. אתה יודע, דלי המוח הקטנים בימים ההם, זה כל מה שהיה לי. בנאדם, זה היה מטורף, יש לי מזל שאני בסדר עכשיו.
כולם: [צוחק]
למרבה המזל הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר באותו יום במדבר. ניקו לא רק נמנע מכל אסון, אלא הוא למד לקח על רכיבה והעמיק את אהבתו לתרבות האופנועים. בקרוב הוא יוכל לשחזר את הריצה המדברית הזו על האופניים ההודים המופלאים שלו שבנו קוקס וסאסאקי, רק שהפעם נוכל להבטיח שהוא יגיע לווגאס ויגיע עם יותר מסתם סיפור אזהרה..
