שומר עין על התנועה

הראיון שלי עם הצלם מל ד ‘קול נקבע לשעות הצהריים. התקשרתי דקה אחרי 12, כך שזה לא היה נראה כאילו אני דייקן מדי, והשיחה עברה ישירות לתא הקולי. שלחנו לילה קודם לכן הודעה בנוגע לזמן הראיון, אז ידעתי שהוא מצפה לשיחה.

שיחה שלא נענתה אינה בלתי צפויה, גם כשנדמה שכולם נמצאים באותו דף, אבל קצת הופתעתי שהיא הגיעה ישירות לתא הקולי. צילמתי לו טקסט מהיר ולא חשבתי עליו יותר, אפילו כשהשעות חלפו ללא תגובה. ואז, כשמונה שעות לאחר שהראיון המתוכנן היה מתקיים, ראיתי את סיפור האינסטגרם שלו. הוא נעצר.

בזמן מעצרו, קול עשה את אותו הדבר שהוא עשה על בסיס יומי מאז רצח ג’ורג ‘פלויד – תיעד הפגנות שחייה שחורה ברחובות. הוא לא עסק בשום פעילות בלתי חוקית, הוא פשוט היה עיתונאי. “זו הפעם הראשונה שהייתי בכלא כשזו לא הייתה אשמתי”, אומר קול. “לא סיכנתי [להיעצר]. אני יודע שאני מסכן את חיי רק על ידי בחוץ. כבר קיבלתי אגרוף בפנים על ידי גברים לבנים גזענים בפילדלפיה, אני כבר קופץ על ידי שוטרים שנכנסתי לחנות בסט ביי, אבל הם השתמשו בשכל הישר ונתנו לי ללכת.

“אבל זה, אמרתי לו, ‘אתה צוחק עלי?'” ממשיך קול. “אני עומד כאן כל הזמן ואתם ממש ניגשים אלי ומצביעים עליי, והדבר הבא שאני יודע נעצרים בלי סיבה. הם לא יכלו להגיד לי סיבה כל הזמן “.

מלבד כל הפחדים הנורמליים שחייבים לעבור במוח בזמן שנעצר, קול חשש מה יקרה למצלמות שלו. הם לא רק החזיקו את הצילומים שסיכן כל כך הרבה כדי לצלם אותם, אלא שהם ממש המפתח לפרנסתו. “היה קצין הגון מאוד שבאמת טיפל במצלמות שלי”, הוא אומר. “הפגנתי לה את הכבוד הגדול ביותר והיא החזירה לי אותו.”

הפעם נמלט קול ללא פגע. הוא אפילו לא הואשם בשום דבר. בעוד השוטרים מעולם לא הסבירו מה אילץ אותם לבצע את המעצר, “חולצה לבנה” (מפקד ב- NYPD) אמר לקול שהוא צריך להרגיש בר מזל שהמשטרה בחרה להחזיק אותו רק כמה שעות. זו הייתה תזכורת נוספת מדוע תנועת Black Lives Matter חשובה כל כך, תזכורת מדוע קול נמשך לרחובות מדי יום ביומו..

“יש לי נקודת מבט ייחודית ויש לי פלטפורמה גדולה יותר מהרבה צלמים שהיו שם בחוץ, ואני הולך להשתמש בה”, אומר קול. “אני הולך להשתמש בפלטפורמה שלי כדי לוודא שהסיפורים האלה מסופרים בצורה נכונה, הסיפורים השחורים האלה שצריך לספר. לכן אני עדיין יוצא לשם כדי לוודא שהמצלמה שלי מכוונת בכיוון הנכון. ”

במהלך החודשים האחרונים היו כל כך הרבה דברים שאפשר להתייאש מהם, אבל קול ראה הרבה תקווה בהפגנות. בין הדברים ניתן למנות את הדרך שבה ראה בעלי ברית לבנים בקו החזית מכבד חללים ומנסה להבין מה קורה במהלך מצעדים. אבל זה היה במחאה קצת אחרת בבית העירייה בניו יורק, שם קול קיבל השראה ממש. “בניין עיריית הכיבוש בשיאו, ממש לפני ההצבעה על התקציב, היה אחד הדברים המדהימים שראיתי”, מסביר קול. “לראות את הקהילה מתכנסת למען מטרה נפוצה אחת, מאכילה אחת את השנייה … היה להם את האוכל המדהים ביותר. היה מקום שהם קראו לו בודגה העם שיש בו כל מה שתצטרך לחיות בקהילה, היה להם את זה בשבילך. זה גרם לי לחייך. זה הביא לי תקווה “.

צילום מל ד קול

הרבה לפני שקול יצא לרחובות ותיעד תנועה, הוא שם את שמו יורה בעולם ההיפ הופ, כפי שניתן לראות באוסף של יצירותיו, “GREAT: Photographs of Hip-Hop 2002-2019”. זה לא היה ארבע שנים שבילה בבית הספר לאמנות לשפר את מלאכתו שהשיקה את הקריירה של קול, אלא לילה בלתי נשכח באחד המקומות הבולטים בניו יורק. “זה היה בשנת 2002 עם מצלמה חד פעמית אצל SOB”, אומר קול. “הייתי שם כדי לראות קונצרט משותף. צילמתי כמה תמונות, ולא ממש חשבתי על זה עד אולי כעבור חודש. הסתכלתי בכמה מגזינים ואמרתי לעצמי שאני חושב שהתמונות האלה שצילמתי בהופעה המשותפת הזו, שללא ספק הייתה הקונצרט הגדול ביותר שהייתי אי פעם בחיי, היו די טובות. קיבלתי השראה מהעבודה שעשיתי, ומהמוזיקה, וזה גרם לי לקנות מצלמה מקצועית יותר ”.

זה היה בהופעה של קניה ווסט במדיסון סקוור גארדן, שם קול היה לומד מהר שמה שחסר לו בהכשרה מקצועית יותר מפוצה על ידי תשוקה וקצת שטות. לא היו לו אישורים או שקית מלאה במצלמות ועדשות שונות, רק מצלמה דיגיטלית של פוג’י עם כרטיס זיכרון קטן שעליו היה למחוק ממנו כל הזמן תמונות עם התוכנית. “אז פשוט שיחקתי את התפקיד, ניגשתי לחזית, והם לא אמרו לי כלום”, צוחק קול. “פשוט המשכתי לצלם, זה רק אני וצלם הבית. צילמתי את כל הקונצרט ואף אחד לא אמר מילה. עכשיו הם מגרשים לך את התחת מיד. “

במבט לאחור על העבר שלו – העבודות שהשאיר מעט בטרם עת כי חשב שהוא מוכן לעשות זאת וקעקועי הידיים שעזרו לסיים כל סיכוי בחיים כמל”ט משרדי – תוך התחשבות בהווה נתנה לקול רעיון..

כיסוי ההפגנות, קול המשיך לשמוע מחברים שרצו להציע לו קצת כסף כדי לסייע בהוצאות העולות, כולל ערבות ודמי נסיעה. “חברים המשיכו לשאול, ואמרתי, ‘אתה יודע, אני לא באמת צריך את הכסף כרגע'”, מסביר קול. “‘למה לא לעזור לצלמים השחורים האחרים האלה?’ הרבה מהם מובטלים, והם שם יורים ומכניסים את עצמם לסכנה בדיוק כמוני. ואז הנורה כבתה. “

תוך שעות הקים קול GoFundMe בתקווה לגייס 5,000 דולר להתפשט. אם לא כלום, זה יהיה קצת להקל על הנטל. המטרה הושגה תוך 20 דקות. אז הוא הצמיד אותו ל -10,000 דולר, אחר כך ל -15 אלף דולר ולבסוף ל -20 אלף דולר. הכספים נפרסו בין 15 צלמים, והותירו את קול עם תחושה חמה בלבו והשאיפה להפוך את המענק הזה למאמץ שנתי..

אירועי החודשים האחרונים דרבן את קול, ואת עבודתו, לכיוון חדש. אירועים קודמים בהיקפים גדולים, כמו כיבוש וול סטריט, לא ריגשו אותו באותו אופן. בנוסף, תמיד היה לו מופע היפ הופ לצלם בלילה שלמחרת. הפעם הדברים שונים מאוד.

“אני מופעל עכשיו”, אומר קול. “אני לא מתכוון להתאפק ולא להשאיל את העין והעדשה שלי למה שקורה. בהיותי אני, אני מרגיש שזה יהיה בזבוז אם לא אעשה מה שאני צריך לעשות “.