בגיל 18 עזבה צ’ייני ריי את חייה בקולג ‘בקנדה כדי להמשיך בקריירה מוזיקלית בלוס אנג’לס. עכשיו, רק כמה שנים קצרות לאחר מכן, היא יכולה לומר שהיא סיירה באסיה עם סקרילקס, הופיעה סטים של תקליטנים לפסטיבלי ה- EDM הגדולים בעולם ופיתחה כת פולחן על Twitch. מעבר לנורות הניאון המהבהבות של כל שלב אלקטרוני שהיא מופיעה תחתיו, ריי היא אמנית השואפת לחשוף את הקצוות המחוספסים שלה ואת רגשותיה המחורבנים עם EP שפורסם לאחרונה, “Seasons Change And So Do I”. תפסנו את הזמרת הנשמה כדי ללמוד מדוע היא נמשכה ל- EDM מלכתחילה ומה למדה מאז שהפכה לזמרת-יוצרת.
צילום: אשלי אוסבורן
מדוע עזבת את בית הספר כדי לעסוק במוזיקה במשרה מלאה? מעולם לא הייתי איש בית ספר, תמיד הייתי אדם יצירתי. מאז שלפני שאני זוכרת את עצמי, קיבלתי טיפול תרופתי ללקויי למידה וכאשר הלכתי לקולג ‘הרגשתי מאולץ בכך. ככל שהייתי בקולג ‘, יותר שנאתי את זה ולא הרגשתי כמוני. בשנה הרביעית הייתי בערך, “אתה יודע מה. לעזאזל, אני הולך להתחיל לעשות מה שאני רוצה לעשות. “חקרתי כיצד לייצר מוזיקה וחשבתי שאולי אוכל להיות מנהל, אבל התאהבתי בתרבות של הפקת פעימות. סאונדקלאוד היה חלק כה גדול מהתעשייה באותה תקופה והוא זרם משם. מדוע נמשכת למוסיקה אלקטרונית? כשהייתי בערך בן 14, הלכתי להופעה הראשונה שלי בוונקובר, שהיתה DeadMau5 עם קלווין האריס. פשוט התאהבתי בתרבות. זה היה משהו כל כך חדש לי ומשהו כל כך מזמין, שלחצתי איתו מיד. באמת הייתי אז במוזיקת טראפ, אז הסצנה הזאת הייתה מה שרציתי לעשות באותו רגע, וזה מה שהוליד אותה.
בהתחלה הכנתי פעימות ראפ מלכודות, אבל כשגדלתי הטעם שלי במוזיקה השתנה והתחלתי להכין עוד דברים מלודיים מסוג Future. הדקה שהתחלתי לשיר שירה הייתה כשידעתי שאני רוצה להיות כותבת שירים. תמיד הייתי כותב טוב ואהבתי שירה, אז רציתי לנצל את הכישרונות שלי במלואם. אחר כך למדתי איך לנגן על פסנתר ואיך לכתוב, לשיר ולנשום, ועברתי לאנרגיה אלקטרונית יותר של אינדי פופ, וזה המקום שבו אני נמצא כרגע.
צילום: אשלי אוסבורן
לאיזה רגשות אתה מנצל את המאזינים שלך? אני מוציא את כל מה שעברתי. “אפרסקים” היה אחד התקליטים הראשונים שלי שנוטים לפופ עם השירה שלי עליו וזה היה על אי השוויון עם נשים בחברה שלנו. זה משהו שתמיד נאבקתי בו, אז מאוד רציתי לכתוב על זה. אני כותב על שברון לב וטראומה, בריאות נפש וחרדה, דיכאון, כל מה שעברתי בחיי, כך שאנשים יודעים שהם לא לבד. אני לא רוצה להוציא רק תקליטים מדהימים ושמחים, כי לא תמיד אני מרגיש מדהים ושמח. אני מתעד את כל מגוון הרגשות שלי, כך שאנשים יוכלו להתייחס, ללמוד או פשוט להיות איתו.מה למדת על עצמך מהמוזיקה שיצרת? למדתי שאני צריך להקשיב לכתיבה שלי. זה כל כך מצחיק, הסתכלתי לאחור על ה- EP הזה שאני מוציאה וחשבתי, “למה לא הייתי נוכח ברגשות האלה?” אז עכשיו, הלב שלי על השרוול כשאני כותב. התחלתי ללמוד להקשיב לעצמי ויש לי הרבה מה להגיד ואני רוצה להיות מסוגל להגיד את זה.
צילום: אשלי אוסבורן