נהניתי לשתות בירה מתוך מגוון עצום של מכלים שונים. אָנוּ'מדברים על ספלים, כוסות ליטר, בקבוקים, כוסות מסיבה מפלסטיק אדום, שנות ה -40, פצצות קטנות וקטנות, פחיות סודה ריקות שאותן מילאו מחדש בירה וקונברס אול סטאר, בכמה שמות. היום, אנחנו'מתכוון להתמקד במיכל הרוס ביותר מכולם – פחית הבירה.
מכיוון שיש חג לכל דבר, יום שישי, 24 בינואר הוא יום ההערכה הלאומי של פחית הבירה. בכנות, זו הפעם הראשונה שאני'באמת ישבתי וחשבתי על פחית הבירה. במשך כל חיי שתיית הבירה שלי, אני'מעולם לא ממש השקעתי בכלי שממנו גממתי. עכשיו שאני'אני מהרהר בזה, פחיות די מגניבות.
דבר אחד, הם'עמידים מחדש. האם אי פעם חווית את ההנאה הגדולה של להסתובב בגוף מים-כמו אגם, נהר, נחל או במקרה הטוב נהר עצלן-עם שישה חבילות קשורות לצינורית הביניים שלך? המים מצננים את הבירה בזמן שאתה נרגע, ואז אתה תופס אותם לפי הצורך. זה'זה די אדיר.
כשהייתי נער צעיר – רק בקושי בן 21, או אולי קצת יותר צעיר – כמעט כל הבירה ששתיתי יצאה מפחית. פחית מאוד ספציפית. פחית הקיסוס בסגנון הישן.
אם אתה לא'לא מכיר את הסטייל הישן, זה'זו בירה טעימה שהייתה מרכיב עיקרי בעיר שיקגו במשך עשרות שנים. לא רק שיש מאות ברים ברחבי העיר עם אותו שלט בסגנון ישן תלוי בחזית, אלא שהבירה הייתה גם הבירה הלא רשמית של שיקגו קאבס.
בכל קיץ יצאה קופסת הקיסוס בעיצוב שונה במקצת, כל אחד מהם בהשראת קירות הלבנים המכוסים קיסוס של שדה ריגלי. שישה של 16 עוז. קופסאות שימורים בדרך כלל הרימו לך בערך ארבעה עד חמישה דולרים, מושלמת לילד פאנק מסכן שמחפש לקבל בוטה קטנה. הו, אייבי קופסאות שימורים. אני צריך לעשות קעקוע של אחד מהילדים הרעים האלה. אולי ביום מן הימים.
כשאתה מסתכל בגלריה, אתה'אראה שאני'אני רחוק מהאדם היחיד שעשה נוסטלגיה לגבי פחית בירה. פתח אחד קר ותהנה מהקעקועים האלה של פחית הבירה.