פעם אחרונה מכונות ההתאבדות הוציא אלבום, בשנת 2005, העולם היה מקום אחר לגמרי. ג’ורג ‘וו. בוש רק התחיל את כהונתו השנייה בתפקיד, הוריקן קתרינה הרס את ניו אורלינס ובדרום מזרח ואינקד עוד רחוקה שנה משחרור הגיליון הראשון שלנו. עברו 15 שנים ארוכות, אבל סוף סוף הגיע הזמן למותג האלבום החדש של Suicide Machines.
ב -27 במרץ, הרביעייה מדטרויט תוציא את “אביב המהפכה”, אלבום החומרים הראשון שלהם מאז “מלחמה רווחית הורגת את כולנו” ב -2005, אקורדי השמנת שומן. בחודש שעבר קיבלנו טעימה ממה שעתיד לצאת עם צאת הסינגל הראשון של האלבום, “Awkward Always”, לחן אופטימי ומושפע של סקא שבוודאי יישאר שיר לשנים הבאות.
היום, Inked שמחה להציג את השיר השני מתוך האלבום “חתונה אנרכיסטית”.
“זה היה חבר טוב שלי שהתחתן וזה היה לי כל כך מוזר”, מסביר סולן ג’יי נבארו. “זה'זה דבר מוזר לחשוב על מישהו כמו שני פעילים מתחתנים. אתה פשוט לא'אל תחשוב על אנרכיסטים מתחתנים.
“זֶה'מטופש. למה לא'אנרכיסטים לא מתאהבים ומתחתנים? ” נבארו ממשיך. “זה'זה משהו שאני'מעולם לא חשבתי על זה עד לאותו רגע. זו הייתה חתונה ממש, ממש אנרכיסטית. הייתה קנה תור, וילדים [הכלה] מלמדים בעיר לנגן בכינורות וסיידר תוצרת בית. זה היה כל מה שאתה חושב שזה יהיה. ואתה חושב, בסדר, אתה יודע מה, העולם'זה לא כל כך נורא כאן ברגע זה. ”
שוחחנו עם נבארו על ההמתנה הארוכה בין האלבומים, חשיבות האופטימיות, הגדלת גורדי השחקים הנטושים במרכז העיר דטרויט והרבה יותר. אז תרימו את הרמקולים שלכם, זרקו את השיר על חזרה וקראו את נקודות השיא מהראיון שלנו למטה למטה.
דיו: עברו 15 שנים מאז שהוצאת אלבום. מה גרם לך לרצות לעשות מוזיקה חדשה שוב?
ג’יי נבארו: אני מנחש את זה'עברו 15 שנים כי אנחנו עצלנים (צוחקים). אני לא'לא יודע, כתבנו שירים ב -15 השנים האחרונות והם לא עשו … זה היה כמו לכפות על זה קצת. ואז, לפני כשנתיים וחצי, כתבנו קבוצה של שירים והיינו כמו “וואו, אלה באמת יצאו נהדרים”. סוף סוף הרגשתי שיש לי אולי משהו שאני יכול לכתוב עליו, התמקדות לאן שאני רוצה להגיע עם כל המילים לתקליט.
רציתי להתייחס לדברים קצת אחרת וששה, שבעה חודשים אחרי זה כתבנו עוד המון, והם אפילו היו טובים יותר. ואנחנו'מחדש על גליל. הדבר הבא שאתה יודע, היו לנו 29 או 30 שירים.
זה נשמע כאילו ההחלטה להתקדם עם האלבום נבעה מכך שסוף סוף הייתי מרוצה מהשירים שאתה כותב.
אני גם לא רוצה להיות אחת הלהקות האלה שזה גם רק דבר נוסטלגיה. זה בהחלט רק חיכה להשראה בו.
דבר שתמיד הפך את The Suicide Machines לייחודי הוא האופן שבו נראה שלכל אלבום יש צליל ייחודי משלו. למה התכוונת הפעם?
השיא בהחלט מכיל קצת מכל מה שאנחנו'עשיתי, אבל שם'זה בהחלט טעם חדש במוזיקה. אני לא'לא יודע אם זה'בגלל ש [נגן גיטרה] ג’סטין [מאלק] הטביע את חותמו על הלהקה לבסוף. הדבר השני שניסיתי לעשות, ואני'אני לא מנסה להיות מרוכז בעצמי, אבל השיא הזה עוסק יותר במקומות שאני נמצא בהם'הייתי והיכן אני'מ ‘כרגע. בין אם זה אישי, חברתי או פוליטי. זה'שם אני'מ ‘עכשיו והדרך להגיע לכאן. לא הייתי'לא להגיד את זה'האוטוביוגרפי, כל התקליט, אבל זה'די קרוב לזה.
דבר מוזר נוסף היה כשכתבנו את שלושת או ארבעה השירים הראשונים והיינו כמו “אה, אלה שירים טובים”. הבנתי שכל השלושה לא עוסקים בי, אלא היכן אני'הייתי, אני מניח.
כמו שנכנסת למשהו שהצטבר?
נכון נכון. ואז התברר לי שאני'מעולם לא עשיתי את זה באמת עם שיא. אז זה'זה המקום שבו רוב הכתיבה הלכה עד לתוכן לירי. שם'חיים רבים ב -16 שנים, אתה יודע למה אני מתכוון?
אתה יכול לפרט קצת על זה?
כלומר, למשל, שני התקליטים האחרונים היו דומים מאוד, “זה גרוע. האנשים האלה גרועים “. אתה יודע למה אני מתכוון? מפנים את האצבע ל”הם “אבל לא באמת עושים הרבה עם זה ופשוט, אתה יודע, צורחים ובועטים על זה. אני חושב שכעבור 16 שנים הבנתי שאולי הייתי צריך להפנות את האצבע לעצמי. אני לא'לא יודע אם זה הגיוני.
זה עושה.
בשבילי, כולם יכולים להיות כמו, “הו הלהקה הזו פוליטית וזה'זה שיא פוליטי “. אבל לא ממש, זה'זה רק מוזיקה. זה אולי יניע אותך לעשות משהו, אבל זה'זה רק שירים. הרשומות שלי לא ממש עושות כלום.
אבל אתה לא חושב שהמסרים בתוך המוזיקה עושים משהו? אני זוכר שהאזנתי לאלבום הראשון של Bad Religion וזה בהחלט עזר לפתח את החשיבה שלי מבחינה פוליטית.
יש דברים שמשנים את דעתך, דברים שמכוונים אותך לכיוון. אני חושב שהקנדיס המתים וג’לו ביאפרה כיוונו אותי לכיוון. [מוסיקה] יכול לקבוע את הקצב שלך ליום שאתה שומע את השיר או משהו, זה יכול לכוון אותך מעט. אבל אני מרגישה כאילו רק התלוננתי על העולם ולא עשיתי כלום. אנשים כל כך ממהרים להצביע באצבע והם לא חושבים, אולי להיות אדם טוב יותר או להיות מעורבים יותר. המוזיקה יכולה לעורר אותך, אבל שום דבר'זה יקרה אלא אם כן תגרום לזה לקרות.
ראיתי במקומות אחרים שתארת את האלבום כאופטימי.
לאלבום הזה יש נקודת מבט חיובית במיוחד. דוֹן'אל תבין אותי לא נכון, יש רגעים אפלים כי כמו שאמרתי, זה'קצת על המקום שבו אני'הייתי ואני'אני כאן עכשיו. אבל זה'זה ברצינות שיא אופטימי בסך הכל. זה'זה באמת יותר לשאול את עצמך את השאלות האלה. אני יודע מה אני'עברתי. להיות קצת יותר מלא תקווה בדברים, כי סביר להניח שיש הרבה אנשים יותר גרועים ממך.
אני חושב שלפעמים כולם כל כך הולכים לאיבוד בחרא בימים אלה. זה'קשה להיות אופטימי.
אתה'צודקים במאה אחוז. אני'אני אשם לא פחות מאשר ליפול בו מדי פעם בזמן האחרון. אבל אני באמת מנסה הרבה יותר לחשוב על האפשרויות של מה שיכול להיות טוב יותר בחיי, או באופן כללי באמת.
כשזה מגיע לאופטימיות, תמיד יש מעט סקא שם.
בטוח. זה תמיד יכול להעלות את מצב הרוח שלך גם אם כן'זה שיר שלילי.
האם תוכל לספר לנו על הקעקוע הראשון שלך?
זה כנראה היה בערך בשנת 1987 או 88 ואני ניגנתי בלהקת פאנק רוק בשם Positively Negative. כֵּן. (צוחק) אני מכיר שם'כנראה מיליון מהלהקות האלה ברחבי ארצות הברית. זֶה'זה כמו שם להקת הפאנק רוק הנפוץ ביותר בכל הזמנים. ולמרבה הצער הסמל שלנו היה פרצוף קרוע וחצי סמיילי/חצי גולגולת. זה כל כך טיפשי לגמרי. הלכתי לבניין הדירות של הבחור האופנוען הזה. הוא קעקע במרתף מתחם הדירות שלו. כלומר, זה היה המרתף הקהילתי, כמו המקום שבו הם מאחסנים דברים. הייתה להם יחידת אחסון נעולה עם גידור. זה חייב'אולי הייתי בחדר הכביסה, היה בו כיור ושירותים. קיבלתי את הסמל הזה מקועקע על הגב שלי, בערך בגודל של בייסבול. זה היה מאוד לא חוקי והייתי מאוד קטינה.
האם זה עדיין קיים?
(צוחק) זה מכוסה. למען האמת, אני חושב שהלוואי שהיה לי אותו עדיין. עכשיו יש לי חוש הומור טוב יותר לגבי דברים. אני חושב שהייתי נהנה מזה אם הייתי רואה את זה עדיין.
זוהי היכרות מצוינת עם עולם הקעקועים. יש לנו עוד סיפורי קעקועים מטורפים בשבילנו?
אני יכול להגיד לך אחד ממש כיף. פעם הלכתי לקעקע הרבה בסן פרנסיסקו. ג’ף ראסייה עשה עלי הרבה קעקועים, כמו סקוט סילביה. החבר’ה האלה היו בדטרויט [יחד עם פרדי קורבין מטמפל קעקוע] לכנס קעקועים והם התקשרו אלי כמו “היי, קדימה, בוא'אני הולך לבלות. ” אז ירדתי לשם והם'כמו: “ובכן, זה'כמעט נגמר. ” אני'אני אוהב, “לאן אתה רוצה ללכת? אני יכול להכניס אותך לחבורה של גורדי שחקים נטושים. אתה רוצה ללכת למרכז העיר ולהיכנס לכל גורדי השחקים הנטושים? ” הֵם'כמו: “אתה בטח צוחק עלי. אתה רציני?”
הכנסתי אותם למגדל הספר הישן, כלומר, אני לא יודע, 37, 40 קומות נטושות לגמרי. לקח אותם עד למעלה למעלה על פיר המעלית. גג. עכשיו כמוהם'אני לגמרי לא רגוע בקשר לזה וחושש. אני'הייתי שם מיליון פעמים, זה לא'לא מפריע לי. ונכנסנו לחדר המעליות בקומה העליונה ונהרסנו לגמרי בדרורים. הֵם'צועקים כמו ילדים קטנים'אני לא טועה, גם אני קפצתי. התחלנו ברצינות כמו מאה דרורים או יונים, אני לא'לא יודע מה זה היה, באמצע הלילה (צוחק).
(צוחק) דטרויט די פרועה. אני מנחש שעד כה פגשת הרבה מעריצים עם הלוגו של The Suicide Machines מקועקע עליהם. איך החוויה הזאת?
אני לא'לא יודע גבר. זה's, זה'לא נוח. עם זאת, קרענו את הלוגו הזה מלהקה מקומית בדטרויט שאנו אוהבים שנקראת Gangster Fun. זה'זה די דומה למחווה שלנו אליהם ואני חושב שאני'אני באמת הולך לעשות קעקוע של גנגסטר כיף.
אז אני לא'לא יודע. אני מניח שאני'אני צבוע באומר שזה גורם לי אי נוחות. אני'ז ‘מחמיא. זה'משפיל, בכל האמצעים. אבל אני תמיד חושב, אתה יודע, זה לוגו ללהקה שלנו. מה'האם זה משנה?
להקות יכולות להיות רבות לאנשים. אני בטוח שיש לך כמה קעקועים הקשורים למוזיקה.
אני'יש לי קעקועים של מילים מלהקות אחרות, אז אולי אם היה כמו שיר או משהו זה יגרום לי להרגיש פחות בנוח. זה'מוזר. זה'זה כמו לעשות קעקוע עליך של נייק סווש או משהו. אני'אני לא בטוח איך עוד צריך לנסח את זה. זה'זה דבר מוזר. אממ, אני'אני לא דופק את זה.
יש לי קעקוע של נועיל … אני'יש לי בקבוק רעל עם שני נחשים. אני כל כך אוהב את התקליט הזה. אני'יש לי גם כמה מילים של Operation Ivy. עכשיו אני'אני מתחיל להבין שיש לי הרבה דברים מלהקה.
מה עוד?
ישבתי לאכול ארוחת צהריים יום אחד עם ביל סטיבנסון מה”צאצאים “, ועל כתפי, יש לי כוס קפה והיא אומרת,” אתה לא תשתה בחלב נטול קפאין. ” אחד מ- All-O-Gistics. הוא היה כמו, “ג’יי, יש לך קעקוע כל-גיסטי.” הייתי כמו “אה כן. אני מנחש את זה'מוזר כי אנחנו'אתם חברים, נכון? “
זה לא מוזר שיש חברים מוכשרים.
אני אוהב את זה. (צוחק) אני אוהב הרבה חברים שלי' מוזיקה, אתה יודע למה אני מתכוון? אני'יש לי מזל גדול שיש לי הרבה חברים שעשו דברים מאוד משמעותיים מבחינת אקטיביזם או מוזיקה או אמנות או סקייטבורד או כל זה.
מה התוכניות שלך לתמוך באלבום? האם תיסע?
עבור המערב התיכון והחוף המזרחי, אנחנו'כנראה שאני פשוט אעשה סופי שבוע כי אנחנו יכולים לעשות זאת כשחיים בדטרויט. אנחנו הולכים לפגוע בחוף המערבי בסוף אוגוסט וספטמבר. אָנוּ'נוסעים לאירופה – בריטניה וגרמניה לחבורה של פסטיבלים. אף פעם לא היה לנו את זה באמת. אנשים מעולם לא אהבו אותנו במיוחד באירופה משום מה. תמיד שיחקנו סקוואט לאהוב 50 או 100 איש. אני לא'לא יודע אם זה'כי אנחנו ב- FAT או מה, אבל פתאום יש בנו עניין מטורף זה.
אולי הם בילו את 15 השנים האחרונות בהאזנה לכל האלבומים הישנים יותר.
(צוחק) כלומר, אולי זה סוף סוף תפס. זה לקח רק 25 שנה.
הקפד לאסוף "אביב המהפכה" כאשר הוא יוצא ב -27 במרץ 2020. אתה יכול למצוא את כל המקומות מכונות ההתאבדות יגיעו לסיור בלחיצה כאן.