אלקטרו רוקרים קנדיים טבח יום ההולדת חוזרים עם אלבום חדש ומדהים בשם Superstition שיצא בנובמבר הקרוב על ידי Metropolis Records. שוחחנו עם צ’יבי, אשת החזית של הדיו, כהת השיער של הקבוצה, כדי לדבר על המאמץ האחרון שלהן, על הסיור, וכמובן, על הקעקועים שלה..
דיו: האלבום החדש שלך הוא פנטסטי. מתוך 10 השירים החדשים, איזה מהם הוא המועדף עליך?
צ’יבי: זה'אף פעם אי אפשר לבחור רק שיר אחד מכולם. בסוף השבוע האחרון עשינו צילומים לשיר "מעבר," אז אני'אני ממש מתמקד בזה כרגע. אני'אני מצפה לסיור ולנגן כמה מהשירים החדשים האלה בשידור חי. תמיד יש לי תחושות שונות כלפיהם ברגע שאנחנו'שיחקתי בהם. סביר להניח שיהיה לי קל יותר לענות על שאלה זו בעוד כשנה מהיום. אני'הייתי כל כך שקוע בכתיבה והקלטה של השירים החדשים האלה, לוקח קצת זמן ומקום להבין איזה מהם באמת ישאירו אותי.
דיו: זהו גם האלבום הראשון שלך במימון הקהל באמצעות Pledge Music. איך הייתה החוויה הזו עבורך ואתם חושבים שזו תהיה הדרך ללכת על הלהקה שלכם בעתיד?
צ’יבי: חששנו לקיים את הקמפיין למתן קהל, אך בסופו של דבר הוא היה חיובי באמת. לפני כחודש בערך ערכנו מסיבת האזנה עם כמה מהמעריצים. הם יצאו לטורונטו ואנחנו הסתובבנו באולפן והם הפכו להיות האנשים הראשונים מלבדנו ששמעו את התקליט החדש. זה היה כל כך מגניב לקבל את המשוב שלהם ולחוות את התגובות שלהם, כמו גם להגיע לבלות קצת זמן להסתובב ולהכיר אותם. אז בדרך זו, זה'היה מעניין להתקרב קצת לקהל שלנו. יש לנו הרבה יותר הגשמה ללכת עם הקמפיין, זה'זה סוג של מאיים. שם'זה גם יותר תחושה של להיות "צפה" כאשר אתה'מבצעים מחדש אחד מהקמפיינים האלה. אתה יכול'לא באמת לסגת ולסגת, כי אתה'מציג מחדש את היצירה כמותה'בא ומדבר על זה. אני'אני בטוח שאנחנו'אשקול לעשות זאת שוב בעתיד. זה'היה ממש נהדר לראות עד כמה המעריצים שלנו יכולים להיות נלהבים ונלהבים.
דיו: יש לכם מראה אפל, ולמרבה הצער יש אנשים ששופטים ספרים לפי העטיפות שלהם. מה היית אומר הוא התפיסה השגויה הגדולה ביותר לגבי הלהקה שלך?
צ’יבי: ובכן, כן, אנו צובעים את שיערנו בשחור ועם הלהקה'השם שלו, זאת אומרת, אנשים חושבים את זה'הולכת להיות להקת סיוט כבדה, מפחידה. וכן, יש אלמנטים של הדברים האלה, אבל ביסודו אנו'אנו אנשים מאושרים ואנו כותבים הרבה שירי פופ, הרבה דברים מלודיים ויפים. זה'מוזר כשמישהו שואל איך קוראים ללהקה, ואני אומר להם, ואני תמיד אומר, "אָנוּ'נקרא מחדש טבח יום ההולדת. אבל זה לא'לא נורא כמו שזה נשמע. אני נשבע."
דיו: עם כל אלבום קטלוג השירים שלך גדל, מה שמקשה קצת יותר לבחור רשימות מוגדרות להצגות. איך אתם מתמודדים עם האתגר הזה?
צ’יבי: אנחנו'בחרו שירים שהפכו פופולריים עם השנים, דברים שאנשים רוצים שננגן. אנו בוחרים שירים שכיף לנו לבצע וכיפים לקהל. לפעמים אחרי סיור אנחנו'אדע אם שיר מסוים לא עשה זאת'לא עובדים כמונו'רציתי את זה. יש לנו חבורת אלבומים עכשיו, אז כן, קשה להחליט מה לכלול ומה להפריש. תשומת לב להמונים היא מה שבאמת עושה את זה. כשאנשים שרים יחד, נהנים, נהנים ממש משיר, אנחנו'אדע זאת'כנראה שזה רעיון טוב לשמור על זה.
דיו: יש 6 חברים בלהקה שלך. איך כולכם יודעים כששיר מסתיים? חייבים להיות מקרים שחלקכם חולקים זה על זה.
צ’יבי: אני עצמי, קשת ומייק פאלקור הם כותבי השירים, וזה יכול להיות קשה רק בינינו. אני יכול'אל תדמיין איך זה יהיה עם שישה אנשים שכולם מנסים לכתוב. שלושתנו עובדים יחד כבר שנים ואנחנו'גיבשנו מערכת שעובדת רוב הזמן, אבל אנחנו עדיין מכה ראש ומתסכלים אחד את השני. זה יכול להיות קשה כשכולנו מרגישים משהו שונה בשיר, או שבסופו של דבר נצטרך להקריב אלמנט שאנחנו'השקעתי הרבה זמן והקדש הרבה תשומת לב, כי זה לא'לא עובד. אני חושב שהדבר שהכי עוזר לנו הוא לקיים מועדים. אָנוּ'הם סוג האנשים שימשיכו להתעסק במשהו ולשנות אותו ללא הגבלת זמן עד שמישהו יגיד "בסדר – סיימת."
דיו: כמה קעקועים יש לך ואיזה הוא האהוב עליך?
צ’יבי: אני מניח שיש לי כתשע או עשרה, למרות שאלו על זרועותיי מתאחדות. אני יכול'ממש לא לבחור מועדף. יש לי שתי דמויות מספרי בוורלי קלירי, רמונה קווימבי ואלן טביטס. אני אוהב את האיורים שנעשו על ידי לואי דרלינג. אני גם אוהב את המלח שבתאי ואת מלאך הקרב אליטה. ויש לי את הבחורה של אדוארד גורי עטלף מה "מִסתוֹרִין!" הקדמה על הרגל שלי. אני יכול'אל תבחר מועדף, אבל אני יכול להגיד לך שהכי פחות אהבתי. על הגב ועל הזרוע יש לי כמה אותיות סיניות שאשמח לכסות עליהן. קיבלתי את זה כשהייתי צעיר מאוד, כולם תמיד שואלים אותי מה זה אומר, ואני תמיד משקר ואומר שזה אומר "אני אוהב המבורגרים. ” בכנות, יכול מאוד להיות.
דיו: איזה דיו אחר תכננת?
צ’יבי: אני'תכננתי קעקוע של מיילנה ממורטל קומבט מזה זמן מה. ואני גם אשמח לקבל עוד דמות של אדוארד גוריי – “מאדאם או.” באמת התמקדתי בסוסה השחורה הזו, שמונה בלס, שהיתה שנייה בדרבי של קנטקי שנה אחת, ואז שברה מיד את שתי הקרסוליים שלה והיה צריך להרדים אותה ממש על המסלול, רגעים ספורים אחרי המירוץ. הסיפור הזה הרס אותי כששמעתי עליו, הוא פשוט שבר לי את הלב. אז אני'אבדוק מה לעשות עם זה. ומחווה לחתול שלי, קיסו, שמת לפני שנה. היא הייתה חיית המחמד הראשונה שלי. רוב הקעקועים שלי הם של דמויות נשיות שהעניקו לי השראה או שאני יכול להתייחס אליהן בצורה כלשהי.
דיו: אתם עדיין צעירים וכמה להקות נדבקות היטב עד לחמישים ושישים לחייהן. האם קל לך לדמיין את טבח יום ההולדת עושה מוזיקה בעוד 20 שנה מהיום?
צ’יבי: זה'זו אפשרות. בזמן האחרון אני'בדקתי אמצעי ביטוי יצירתיים שונים. אני'אני מפרסם את הרומן הראשון שלי באפריל 2015 עם ECW Press – קוראים לזה "בנות משעממות. ” זֶה'זה הישג עצום בשבילי ואני באמת רוצה להכניס יותר לכתיבה שלי. יש לי ספר שני אני'אני עובד גם על – אוסף שירים מאויר. אני וחבר שלי עובדים על זין ממש מגעיל. וכמובן שהלהקה עדיין בעיצומה. אני'אני בטוח שאנחנו'תמיד תתמקד בלשמור על יצירתיות.
דיו: אילו תענוגות אשמה יש לך באוסף המוסיקה שלך?
צ’יבי: אני לא'אל תאמין להנאות אשמה! אין דבר שאני מתבייש להגיד שיש לי באוסף שלי. אני מקשיב לכל דבר, החל מסירחון חריף ועד שועלים פליטיים. הלהקות האהובות עלי הן Concrete Blonde, Faith No More, Type O Negative והמאמות והאבות. אני מניח שמבחינת מה ייחשב “תענוגות אשמים"—אני אוהב הרבה דברים של להיט אחד, כמו Boy Meets Girl, פול קארק, ג’ק וגנר. שירים עם סולו sax.
תמונות מאת קיידן מוברא