דרק ויידה: עדיין לא מדלג על יום הרגל

דרק ויידה איבד את רגלו במהלך הקרב בעיראק, אך הוא התמיד בכך ופגיעה רגשית מוחצת להפוך למודל לחיקוי ולמאמן החיים החדש שלנו.

דרק ויידה הוא רמאי כל אמריקאי, ג’נטלמן מזוקן חתיך ועוקב אחר מדיה חברתית. הוא מתאר את עצמו כ”פצוע ותיק, לא, קטיע-יוצא דופן “. הוא היה צנחן בדיביזיה המובלת ה -82 המוטסת. “ב -23 ביוני 2007 נורו מצד לצד דרך הברך הימנית במהלך פשיטת לילה בבית במחוז שאאב אור בבגדד”, הוא אומר. “נלחמתי קשה במשך 18 חודשים של ניתוחים ופיזיותרפיה לשיקום הברך כדי שאוכל לחזור ליחידה שלי. לפעמים הדברים פשוט אינם בשליטתנו ואני פרשתי מהצבא ביוני 2009. ביליתי את 2008-2010 כועסים, מדוכאים, שיכורים והתאבדויות. כל החלומות והשאיפות שלי נסבו סביב להיות חייל והרגשתי שמכיוון שחלק זה של חיי הסתיים, חיי נגמרו באופן כללי. בדצמבר 2011 כרתו לי את הרגל, משהו שנלחמתי עליו שעשיתי מאז 2007. ברגע שהשתחררתי מכבלי הרגל החבולה התחלתי לשגשג. התשוקה שלי לחיים חזרה. ובכן, אני מי שאתה רואה בי היום. ”

להלן הראיון הבלעדי שלו עם Inked.

האם אתה מוכן לקחת אותנו בפשיטת הבית בבגדאד?

זה היה לילה די אופייני. התפקיד שלי שם היה לסייר ברחובות ביום ולפשוט על בתים בלילה. הבית שנכנסתי אליו היה מעט בעייתי. בגלל הפוליטיקה של המלחמה לא היה לנו שום ציוד פריצה דינמי – חומרי נפץ וכדומה. לבית זה הייתה רק דלת אחת והיא הייתה מתכת וזכוכית. בכל הדלתות שם יש שניים-שלושה מנעולים, אז אם אתה מכה בהן עם איל מכה, טוב אתה יודע מה עומד לקרות. אמרתי להנהגה שלי בדיוק איך זה יכול להתפתח…. וצדקתי. בפשיטה אתה באמת רוצה את אלמנט ההפתעה אבל בזמן שבירת המנעול הראשון כל הכוס התנפצה וכולם בפנים התעוררו. בזמן שהבחור שלי פרץ את המנעול השני שמענו בחורים צועקים בפנים ויכולנו לשמוע מישהו מתלוצץ על AK. הייתי ראש הצוות ולכן התפקיד שלי היה להיכנס ראשון. לא פחדתי ואמרתי לחבר’ה שלי משהו בסגנון “עכשיו זה לא זמן נהדר להיות כלבה”. ברגע שהדלת נעה, לפני שהצעד הראשון שלי פנימה פגע בקרקע, ראיתי מולי ריסוס של אש AK לפני כ-10-15 מטרים משם. הדבר הבא שידעתי שאני מסתכל למעלה … וזהו. ירו עלי בפשיטה על בית. אני גנגסטר יותר מרוב “אמני הראפ” העכשוויים.

האם הפאנק שלך בשנים שלאחר פרישתך הצבאית הביא יותר ממנטליות או פיזיות, או שמא זה היה אגרוף של שניים? 2009-2011 היו השנים הרעות שלי וכן, הן היו פיזיות ונפשיות כאחד. סבלתי מכאבים וכאבים מזעזעים עם המוח שלך. קשה להיות מאושר כשכואב לך. זה קשה, אבל לא בלתי אפשרי. חייתי לא נכון, עשיתי את הבחירות הלא נכונות. כל מה שאני מטיף בימינו בא מניסיון כי עשיתי את הטעויות. ריחמתי על עצמי, ויתרתי על החיים. חשבתי שיש רק דרך אחת בשבילי לשרת והיא להיות חובה פעילה, הייתי תקוע בעבר. טעיתי. ולכן הרבה ממה שאני עושה ואומר הוא: האחד, לעזור לאחרים בתקופות האלה כי זה קצת בלתי נמנע – אתה צריך לעבור את התנועות אבל אתה צריך להמשיך עד שאתה מגיע לצד השני. ושניים: אם יש לי מזל, אני יכול למנוע ממישהו ליפול לתנועות האלה לגמרי.

ובאמצעות The Next Objective, היוזמה שהקמת כדי לסייע לחזרת אנשי השירות שאתה עושה בדיוק את זה. האם תוכל לספר לנו סיפור הצלחה מתוך המטרה הבאה? עם כל הענווה, יש כל כך הרבה סיפורי הצלחה. אני לא בטוח שאחד מנצח את האחרים. כל אלה חיים, אתה יודע? בקיצור אני יכול לספר לכם שהייתה לנו השפעה גדולה וקטנה על הרבה חיי ותיקים, ואפילו (המשך במצגת)…

אם רק היינו עוזרים לאדם אחד, זה מספיק, אתה יודע? אתה משנה חיים אחד לנצח, זה מעורר התפעלות. יש לנו מזל שיש לנו טווח הגעה כזה שיש לנו השפעה על יותר מאחד, אך לעולם איננו מאבדים את מה שחשוב באמת – הפרטים.

האם יש לך מסר לחיילים אחרים שנאבקים בבית? לעזאזל, תן לי לנסות להגיד משהו קצר ומתוק כי יש כל כך הרבה בעיות ומשתנים. אם יכולתי להגיד דבר אחד בפני ותיקים שמתמודדים אולי זה זה: החיים ממשיכים. אתה יכול לבחור לחיות בעבר או שאתה יכול לבחור להתקדם. כדי לשרוד, עליך לבחור להתקדם. אל תתעכב על אובדן, אלא כבד את הקרבנות, חי טוב בשמם. המשך לשרת, יש יותר דרכים לשרת את בני האומה הגדולה הזו מאשר ללבוש מדים. התחל עמותה, התנדב בעמותה אחרת, עצר את הקהילה שלך, חי טוב וחיה למען אחרים. אה, ותפסיק לשתות כל כך הרבה.

מה היית אומר למישהו שחושב על הצטרפות כרגע? [הראיון שקדם לבחירות] האם אחד המועמדים לנשיאות גורם לך לדאוג בגלל הכוחות? אל תצטרף לצבא אם אתה לא מוכן לעשות דברים איומים ולחיות עם זה. לא משנה מה התפקיד שלך, אתה מתנדב להיות גלגל שיניים במכונת המלחמה. מכונת המלחמה משרתת מטרה אחת ותכלית אחת בלבד, לנצח במלחמות. זה אומר להרוג. אם אתה לא מוכן להרוג, לראות גופות, אויבים וחברים, אל תצטרף לצבא. מבחינת החלק השני של השאלה הזאת … כל עוד הגנרלים באמת מנהלים את הצבא אני לא דואג.