ג’ייק “קריפ” קרולי יוצר עיצובים בהשראת אופנוע שגורמים לעור המקועקע שלנו לדגדג.
ג’ייק קרולי אולי שרץ, אבל הוא סוג של זחילה. הוא סוג של זחילה שאוהבת להדביק חרקים בשיניו כשהוא מתקרב במדבר בהארלי שלו, מסוג שרץ שאוהב קעקועי מקל ודחיפה ושירי בוב סגר. הוא סוג של זחילה שתמיד יש משהו פאנקי תקוע מתחת לציפורניו. הוא סוג הזחילה שלנו.
“ובכן, שם המשפחה שלי הוא קרולי. אז כשהייתי בבית הספר היסודי הילדים נהגו לקרוא לי ‘קרילי קרילי’ ותמיד ציירתי מה שאנשים מכנים דברים ‘מוזרים ומפחידים’ “, מתוודה תושב קליפורניה תושב קליפורניה, ג’ייק קרולי. “אנשים ישאלו אותי אם אני משתמש בסמים, אבל אני לא צריך את החרא הזה; אני מספיק מגוחך. ” עבודתו של ג’ייק גובלת בפסיכדלי, המופשט והסוריאליסטי, אך קשה להצמיד אותו, כיוון שהעבודה המאיירת והאותיות שלו מעוררות מחשבה לא פחות, המתאימות לבחור שלא מצליח להפסיק להחליף הילוכים. “אני חושב שיש לי יותר מדי תחביבים. אני סוג של ספאז, קופץ מסקייטבורד לחזרה הביתה לצייר, ואז חוזר לציור. אחר כך אקח את הגיטרה שלי או אולי אקצור חבורה של ירקות לארוחת הערב ואשטוף את הכל עם ברוסקי “.
יום מסחרר בחייו של ג’ייק קרולי סובב סביב שלושה דברים: אמנותו, אופניו ומשפחתו. אמנותו עומדת בפני עצמה, אך שני האחרונים תמיד שזורים זה בזה. “הקשר שלי עם עולם האופנועים הוא לכל החיים”, אומר קרולי. “לאבא שלי יש אופניים מאז שהייתי קצת משפריץ ואני זוכר שהמשכתי איתו על הגב עד שהתבגרתי מספיק בשביל לרכוב על שלי.” מעבר מאופני עפר להארלי ספורטסטר שהשתנה לטרקים ארוכים קראולי בילה את רוב חייו על שני גלגלים. “אני זוכר כשאני וכל חברי הסקייטבורד קיבלנו אופנועים. הכל היה בירידה משם. אין כמו לרסק בכבישי הארץ המפותלים כדי להתרחק מהכל ומכולם. הכי כיף לי להעמיס את כל מה שאני צריך לטיול ולפגוע בכביש הפתוח עם הפופים שלי ומעט חברים “.
אהבתו של ג’ייק לכביש באה לידי ביטוי באמנותו. בין אם מדובר בקווים הדקים של האותיות שלו או בעבודת הקווים הזועפת והגסה של האיורים שלו, הכל קריצה לתרבות האופניים של שנות ה -60 וה -70, שהונתה על זחילות של ימינו. יש תחושת נוסטלגיה ביצירה שלו, בין אם זה האהבה שלו לאופני וינטג ‘, יצירות האמנות שלו, או הקעקועים שהוא לובש. “יש לי חבורה שעשיתי על עצמי”, מסביר קרולי. “קיבלתי את ‘תנועות לילה’ כי אני מעריץ גדול של בוב סגר, כמו גם ‘רגוע קל רגוע’ כי גדלתי כשהוא מקשיב לנשרים וכל פעם שאני שומע את המוזיקה שלהם זה מחזיר אותי לקפוץ עם הכביש שלי אמא וקופצת בטנדר השברולט הישן שלהם. “
מפעל חייו של קרולי הוא בדיוק זה, משפחתו וחבריו, החומר שמחזיק אותו, ניתז על עץ, בד, מתכת ולפעמים עור. “האדם האחרון שקעקעתי היה הפופים שלי, ואחרי שסיימנו ביקשתי ממנו לקעקע אותי. הוא היה כמו, ‘מעולם לא קעקעתי’, ואמרתי, ‘בדיוק בגלל זה אני רוצה אחד ממך.’ ביקשתי ממנו לקעקע ‘POPS’ עלי בכתב ידו שלו. תמיד אהבתי איך הוא כתב באותיות גדולות “.
בדוק עוד על ג’ייק's אמנות מצמררת
