מה רצית להיות כשהיית בן שש? כבאי? אסטרונאוט? כוכב על ב- NBA? כל אלה הן עבודות חלומות שכיחות למדי בקרב ילדים קטנים. כנראה רק ילד אחד למיליון יגיד שהוא רוצה להיות מזקק כשהיה עדיין במרחק 15 שנה מגיל השתייה. הרשה לנו להציג את הילד האחד הזה, קרטר ראף.
“בגיל צעיר הוקסמתי ממורכבות הרוח”, אומר רף. “עם בקבוק ג’ין אחד אתה יכול להכין אלף משקאות וכולם יטעמו אחרת. אז התחלתי לברמן על המסיבות של אמא שלי. לא שפכתי רק רום וקולה לכוס, הכנתי פיצו אפרסקים ופינה קולדאס ודברים שניסיתי לשכלל “.
ראף הוא כעת הבעלים של מזקקת ראף של סן פרנסיסקו. למרות שהוא באמת יותר מזה, אפשר לומר שרף בנה את המזקקה מהיסוד. לא, באמת, עם כמה יוצאים מן הכלל כמעט כל פיסת מכונות במזקקה עוצבה על ידי ראף'זה שתי ידיו. ממזקקה שלו על אי המטמון ראף מייצר כמה מהרוחות הקטנות המעניינות ביותר בארצות הברית. המסקרן מבין הרוחות האלה הוא הקיסר נורטון אבסינת דיו.
במשך למעלה מ -100 שנה שמו הטוב של האבסינת נגרר בבוץ שכן שמועות סביב הפוטנציאל של הרוח לגרום להזיות הביאו לאיסור ברוב מדינות המערב. לאחר שחלק גדול מיבול הענבים הוחרב במחלות בתקופת היין הצרפתי הגדול של אמצע המאה ה -19, האבסינת זינקה בפופולריות שלו בצרפת ובשאר אירופה. על מנת להחזיר את נתח השוק שלהם, תעשיית היין השיקה קמפיין פרסומות שמטרתו לשכנע שתיינים כי האבסינת גרמה לאנשים לאבד את דעתם. הקמפיין הצליח להפליא מכיוון שהוביל לכך שהליקר הירוק נאסר ברחבי אירופה. האיסור אמנם הרס אז את תעשיית האבסינת אבל הוא גם עשה משהו אחר – הוא יצר מיתוס.
רוב הדברים שנעלמים מתרבות במשך יותר ממאה שנים נשכחים לחלוטין, אך אם יש להם היסטוריה ומיתולוגיה מטורפת הם לעולם לא ייעלמו לחלוטין. זה מה שקרה עם אבסינת. ככל שחלפו השנים זה נהיה רומנטי יותר, ורף נלהב מהמשקה. לא משנה שכל הטענות על הזיות היו חבורה של מלכי, רף רצה ללמוד כל מה שהוא יכול על אבסינת. הבעיה הייתה שבמשך שנים רבות אי אפשר היה להשיג בקבוק בארצות הברית.
“לפני האיסור הייתי עובר לאירופה ומוצא (אבסינת) באופן לא חוקי ומחזיר אותו, הייתי כל כך מוקסם מזה”, אומר רף. “לא היה שם הרבה, אפילו לא חוקי, שזה אבסינת צרפתית או שוויצרית מסורתית. היו הרבה דברים שוויצרים תת -קרקעיים אבל ממש היית צריך לגור בעיירות האלה ולהכיר באופן אישי את האנשים שמכינים את זה כדי להשיג קצת. “
לאחר שהצליח למצוא את הבקבוקים הנכונים לשתות, ראף התחיל ללמוד את הדברים הפנימיים של האבסינת. ראף היה מאוהב לחלוטין בסגנון האבסינת הצרפתי והשוויצרי המסורתי, למרבה הבהלתו רבים מהאבסינטים בשוק אינם מקפידים על הנחיות אלה. לכן כשראף המציא את המתכון לאבסינת שלו הוא הקפיד לעמוד בכללים.
“רוב האנשים לא יודעים מה הטעם של אבסינת, למה לתת להם גרסה מזויפת שלו?” רף מסביר. “רציתי שאנשים יוכלו לטעום מה זה אבסינת אמיתית. לרוב האנשים יש מחשבות בראש שלאבסינת צריך להיות רמה מסוימת של thujone* וזה הכל בול. זה רק שיווק “.
התפיסות השגויות והמיתוסים סביב האבסינת הן חרב פיפיות שפועלת הן לטובת והן לרעתו של ראף. מכיוון שחלק מהאנשים עדיין מאמינים שאבסינת יגרום להם להזות שפיצים ירוקים קטנים שרוקדים סביב ראשם, הם נוטים להתאכזב כשהם לומדים שאבסינת אינה חומר פסיכוטרופי. ראף מקווה שהיעדר הזיות אינו מונע מאנשים לנסות את הרוח.
“אני לא רוצה שאנשים יניאו מניסיון אבסינת כי זה לא גורם לך להזות”, אומר רף. “אבסינת מסורתית היא הוכחה ל -136, אם אתה יורה על זריקה נגד מישהו ששותה וודקה יהיה לך מזל אם תוכל לראות משהו. אתה לא צריך הזיות. “
הצד השני של המטבע הזה הוא ששותים ששמעו את כל הסיפורים על אבסינת ישמחו לנסות את זה עכשיו כשהוא זמין באופן נרחב. חלק מהאתגר שעומד בפני ראף הוא הניסיון לשכנע אנשים להיות קצת יצירתיים עם הרוח. בעוד שרוב האנשים שמעו על השיטה המסורתית לשתיית אבסינת – הדבר כרוך במזיגת אבסינת לתוך הכוס ולאחר מכן החזקת כף מיוחדת מעל הכוס ועליה קוביית סוכר לפני ששופכים מים קרים כקרח על הכף לפני ערבוב הכל יחד – זה היא רחוקה מהדרך היחידה ליהנות ממנה. מיקסולוגים הרפתקנים גילו שטעם ליקוריץ של אבסינת משתלב היטב עם משקאות חריפים אחרים כולל בורבון, ג’ין וטקילה..
מקום אחד שבו מיתוס האבסינת עזר לרף במידה רבה הוא כאשר היה עליו לבחור שם לרוחו. כדור החמישי של סן פרנציסקני ראף אוהב לתת כבוד להיסטוריה של עיר הולדתו כשמתן את האלכוהול שלו. בהתחשב במוניטין שלאבסינת יש את ההחלטה לקרוא לו על שמו של הקיסר יהושע נורטון. לאחר שנכשל בעסקים בשנות השמונים של המאה ה -18 נורטון נעלם מסן פרנסיסקו לכמה שנים. כשחזר נורטון הפך לסלבריטאי מיידי בזכות הייחודיות שלו.
“(נורטון) לבש חצי מדי מלחמת אזרחים של הקונפדרציה/חצי האיחוד עם כובע עליון ונוצה”, מסביר רף. “הוא כינה את עצמו הקיסר נורטון הראשון של ארצות הברית ומגן מקסיקו. הוא היה מסתובב ומכריז והעיר סן פרנסיסקו הקצתה 30 דולר בשנה כדי להמשיך בארון הבגדים שלו.
“הוא היה כל כך אקסצנטרי שהוא נחשב לעתים קרובות לאטרקציה התיירותית הראשונה של סן פרנסיסקו”, ממשיך ראף. אנשים באו לכאן רק כדי לראות אותו. מאה וחמישים שנה לפני שאנשים ב- Yelp היו מכניסים לוחות לחלונות שלהם שאומרים ‘הקיסר נורטון אוכל כאן’ “.
שנים לאחר שהתאהב לראשונה ברעיון האבסינת ראף עוזר לגרום לשמו של הקיסר נורטון לצלצל שוב בקול רם ברחבי סן פרנסיסקו. רק הפעם השלטים יגידו, “הקיסר נורטון אבסינת ‘דיאו נמכר כאן.”
*Thujone הוא תרכובת כימית באבסנת המגיעה מען. מחקרים מתחילת המאה ה -20 קישרו את כמות הטוג’ון בתוך אבסינת לעוצמת הרוח, ולכן כמה אבסינים טוענים שיש להם רמה גבוהה של טוג’ון. רוב המחקרים הללו הופרכו מאז ורף ואחרים סבורים שרמת הטוג’ון אינה משמעותית בכל הנוגע לייצור אבסינת..