מה היית עושה אם ואלקיריה היה יורד מוולהלה כדי לקחת את נשמת החבר הכי טוב שלך? האם היית נלחם בה ומכעיס את האלים או פשוט נותן לה לנצח? לא כל הפעולות האציליות מביאות לתוצאות טובות. זה הוולד של הוולקרי.
סיפור זה על נערה ויקינגית לוחמת ואלקיריה שנזרקת למערבולת של כוח מיתולוגי נורדי היא המאמץ השיתופי של אמן קעקועים שרה מילר והסופר אנתוני מורסי. אתה בטח זוכר את מילר מעבודות הדיוקן המדהימות שלה כפיינליסטית בעונה השנייה של מאסטר דיו, אבל עכשיו היא מחליפה את העניינים על ידי עבודה באמצעות Ascension Comics כדי להציג את המהדורה הראשונה של החברה, The Valkyrie’s Wode. לצד מילר ומורצ’י יש צוות מדהים של גורואים אמנותיים, כולל אמן דמיאן טורס, דיָת טוני קורדוס וצבעונית הילה ינקובסקי, גם של תהילת דיו מאסטר. השנה ב ניו יורק קומיק קון, INKED ישב עם מורצ’י, טורס ומילר כדי לשוחח על השקת הפרק הראשון של The Valkyrie’s Wode וכל התוכניות המדהימות שיש לקבוצה לסדרה.
איך תחילה התחבר הוודה של The Valkyrie’s?
אנתוני מורסי: במקור יצאנו לנסות לעשות סרט אנימציה קצר. שרה רצתה לעשות משהו בנוגע למיתולוגיה הנורדית, במיוחד וולקרייס. אז התחלתי לחשוב מה Valkyries עושה. הם קוטפים את הנשמות המתות והן מביאות אותן אל ואלהאלה או ששולחות אותן להלהיים. הם מעין הכלאה בין פטרוס הקדוש לקוצר האפור. אז חשבתי שרעיון מעניין יהיה אם הוולקריה תצא נגד פקודותיה ויגנוב נשמה. והדברים הלכו משם.
שרה מילר: אז לקחנו את הרעיון הזה ששנינו הגענו ואני חשבתי, למה שלא תהיה לי בחורה, שהיא אנושית, איכשהו לקבל את הכוחות של ולקיריה ללא הרשאות האלים? משם ישבתי שוב עם אנתוני ובישרנו הכל והגענו עם קו עלילה די טוב. ברגע שהיה לי הכל איפה שאני רוצה, מסרתי לו והוא התחיל לכתוב לי את זה. הוא לקח את כל הרעיונות, המילים והדברים שלי שלא היה לי זמן לשבת ולהעלות על הנייר. הוא עשה תסריט מדהים שלקח את ניסיונו באנימציה ובקולנוע והכניס את זה לפריסת התסריט בצורה ממחישה מאוד עם הרבה זרימה, כמעט כמו תוכנית טלוויזיה. אחר כך פגשתי את דמיאן טורס בשנה שעברה בניו יורק קומיק קון.
דמיאן טורס: פגשתי את שרה קונה דפוס לאחותי. עצרתי ליד השולחן ודיברנו. היא ראתה את תיק העבודות שלי ויצרנו קשר מיד ושם. היינו בקשר מאז ואז זה התחיל להמריא.
מתי החלה הייצור של וודה של Valkyrie’s רשמית?
טוֹחֵן: ובכן, אני מניח שתגיד שזה התחיל במאי השנה. לבסוף גיבשנו את הגיליון הראשון וקיבלתי צוות יחד. לא היה לי זמן לעפר את כל העניין בעצמי. במקור רציתי לעשות הרבה יותר עם זה, אבל היו לי מגבלות זמן עם הקעקוע שלי וכל השאר. האמנות של דמיאן הרגע דיברה איתי, אז ידעתי שהוא האיש הטוב ביותר לתפקיד. פניתי אליו וגרמנו לטוני קורדוס לבצע את הדיו. פגשתי את טוני בשנה שעברה כאן בניו יורק קומיק קון. הוא עבד עם הרבה חברות שמות גדולות, כמו פרה עליונה, והוא עשה איתו עבודה זֶרֶם יָשָׁר ו פֶּלֶא; הוא דיו מדהים. ואז כדי לקשור הכל ביחד הצלחתי לגרום להילה לצבוע לי את הספר. הוא כל כך ארצי וצנוע, וכשזה מגיע לציור, הוא כל כך מהיר. בלעדיו אני לא חושב שהקומיקס הזה היה מצליח להסתיים.
דגימת צבע מ- The Valkyrie's בעיה Wode 0.
כולכם תמיד התעניינתם בקומיקס או שמדובר במיזם חדש בשבילכם?
מורצ’י: תמיד. הייתי מעריץ גדול של הקומיקס של מלחמת הכוכבים כשהייתי צעיר יותר, אבל באמת נכנסתי למנגה סביב התיכון, במיוחד כמה מהאמנים האהובים עלי, כמו עבודתו של קטסוהירו אוטומו על אקירה. מעולם לא ידעתי שאמנות יכולה להיראות כל כך טוב או שסיפור כל כך רחב ואפי. זה הציק לי בראש כילד.
טוֹחֵן: אהבתי קומיקס מאז שהייתי קטן. גדלתי כנוצרי שמרני, כך שבאמת לא קיבלתי יותר מדי חשיפה אבל 7-Eleven ממול הבית שלי התחיל לשאת חוברות קומיקס. הכותר הראשון שאספתי היה ספיידרמן, והשני-וויצ’בלייד. [צוחק] כמובן, לא בדיוק הטוב ביותר עבור בית סופר נוצרי, אבל התחלתי לעקוב אחר שורות סיפורים ובכל פעם שהם היו מקבלים גיליון חדש אני אהיה שם לקרוא, חוסך את הפרוטות שלי כדי שאוכל לקנות את עצמי עותק.
טורס: בשבילי גדלתי בשנות ה -90, אז גדלתי שצפיתי בקריקטורות של באטמן, ספיידרמן ואקס-מן. מגיל צעיר התאהבתי בהכל. אחד הקומיקס הראשון שלי היה, למרבה הפלא, שומרי הגלקסיה, שאז לא היה הסגל שאתה רואה בסרט. זו הייתה קבוצה אחרת לגמרי. ואז התחלתי לשים לב לאמנים ולסגנונות האמנות השונים. כשהגעתי לגיל 12 בערך החלטתי שאני רוצה לעשות קומיקס למחייתך. אז הלכתי אל בית הספר קוברט כי ראיתי את זה במודעות בקומיקס. אין ספק שזו הייתה אחת החוויות הטובות בחיי.
מי היית אומר שההשפעות העיקריות שלך בעבודה על וולד של וולקרי?
טוֹחֵן: כשעבדתי על ווד של וולקרי, הייתי אומר שחלק מההשפעות שלי יהיו מארק ברוקס ומייקל טרנר. אני אוהב את מייקל טרנר, את הדרך שבה הסיפור שלו עלה; הוא כזה חדשני. בהחלט התייחסתי להרבה וויצ’בלייד. גם אני [הושפעתי] מג’יי סקוט קמפבל.
אם כבר מדברים על עבודתו של ג’יי סקוט קמפבל, החלטת להפוך לאחת הדמויות הראשיות של וולקרי’ס ווד, טובן, אמן..
מורצ’י: קיבלתי החלטה ממש מוקדם שאני לא רוצה שיהיה לי מספר כל יודע. רציתי שזה יהיה קצת יותר קולנועי. הייתה לנו את כל האקספוזיציה, הסיפור האחורי והמידע להקים, כך שחשבתי שאם אחת הדמויות היא מעין היסטוריון, זו תהיה דרך טובה להגדיר את כל הרקע הכרוך בסיפור. לאנשים הנורדים לא באמת הייתה הרבה היסטוריה כתובה, כך שהרעיון שלו לא יהיה ליצור ספר, זה יהיה ליצור ציורי קיר ואיורים. כך הוא ישמור על מורשת עמו.
והוא עובד לצד גיבור הקומיקס, רונה.
טוֹחֵן: כן. היא ספיטפייר צעירה, אז בערך בת 14. הדבר היחיד שהיא באמת רוצה לעשות זה לתפוס חרב, להיות בת מגן ולצאת לקרב, אבל היא ילדה, היא יתומה, ואין לה מי ללמד אותה כיצד להילחם. אין לה מספיק כסף לקנות חרב בפועל, אז היא באמת מונעת ומעוכבת בנסיבות חייה. אבל אז משהו נופל על ברכיה שלא רצוי או צפוי. היא מכה את הוולקריה וגונבת את חרבה. כשהיא דופקת את חרבו של הוולקריה מידה ומרימה אותה, היא בעצם גונבת את הטוטם של הוולקרי ונתנה לעצמה את כוחו של הוולקרי. בכך שהיא הפכה את הוולקריה לכמעט חסרת אונים, היא גרמה לכולם לכעוס – אודין, פרייה, כל האלים – כי כעת בן תמותה הוא בעל סמכויות האלים וזה לא דבר טוב. היא תצטרך להבין אם היא מספיק חזקה פנימית כדי להתמודד עם כל ההשלכות של מעשיה.
אתר האינטרנט שלך מפרט דמות אחת, האנטר, כאחת הדמויות הראשיות של הקומיקס, אבל יש מעט מאוד דברים נוספים עליה. מה אתה יכול לחשוף לקוראים שלך עליה?
טוֹחֵן: היא הולכת להיות דמות מרכזית בנושאים העתידיים. ויהיה לה הרבה יותר ממה שנראה לעין.
מורצ’י: אם רונה היא האריסון פורד ב- The Fugitive, אז האנטר הוא טומי לי ג’ונס. האנטר הוא זה שרודף אותם אחרי שגנב את חרבה והרסה את אודין.
גיליון 0 של הוולקריה's Wode עם עטיפת כיסוי מאת Alix Branwyn.
מה גרם לך לרצות לעבוד בעיקר עם המיתולוגיה הנורדית?
טוֹחֵן: אני אוהב את המיתולוגיה, את כל המיתולוגיה, המיתולוגיה היוונית, המיתולוגיה הרומית, המיתולוגיה המזרחית. מה שאהבתי מאוד בתרבות הוויקינגים היה עד כמה הם היו מתקדמים. למעשה הורשה לנשים להיות עלמות מגן והוולקריה הייתה דמות כה בולטת בתרבותן. אנחנו מפרשים מחדש את [הסיפור] קצת אחרת בספר הקומיקס הזה אז במיתולוגיה האמיתית, אבל פשוט חשבתי שזה רעיון כל כך מגניב. רציתי לקחת את זה קצת יותר רחוק; יהיו הרבה פיתולים שונים כי אני הולך לקחת את הסיפור האחורי של האלים לרמה חדשה לגמרי שאנשים לא ראו קודם. זה הולך להיות קצת מבלבל. נקווה שאנשים יאהבו את זה.
כאמן קעקועים מקצועי, האם היית אומר שהייתה לך חשיבה של קעקוע בזמן העבודה על הקומיקס הזה?
טוֹחֵן: לקעקועים יש חלק עצום בהנצחת דברים. וזה חוזר עד לתקופה הפרהיסטורית. אחד הדברים שחשבתי שיהיו מגניבים עם המיתולוגיה הנורדית היה לשלב מעט קעקוע בספר הקומיקס הזה, ולהפוך אותו למוקד מרכזי. אז זהו וולקירי’ס ווד, “וואד” הוא מונח נוסף ל”קעקוע “.* הקעקועים [בקומיקס] הם גם ייצוג של סמלי הכוח, כך שבהרמת החרב מופיעה רונה על רונה שלא תתפוגג. ; זהו ייצוג סמלי של הכוח שיש לה כעת. חשבתי שזה יהיה טוויסט ממש מגניב רק בגלל שלקעקועים יש משמעות כל כך אישית לאנשים; למה לא לגרום להם להתכוון רק קצת יותר?
ניו יורק קומיק קון מציין את השקת הגיליון 0. מה אתם מתכננים עד כה להמשך הסיפור?
טוֹחֵן: יש לנו כשלוש גיליונות מתוכננים ואנו מחפשים להשיק את הגיליון המלא הראשון עד חג המולד.
מורצ’י: יש לנו מושג לאן יגיע הסיפור. יש שטח רחב שלם באמצע שבו אנחנו עדיין חושבים שזה לא יהיה מגניב אם יתקלו בכמה ענקי כפור או שזה לא יהיה מגניב אם נתחיל להראות מה האלים עושים ועל מה הם חושבים במהלך ההרפתקה הזו.
טוֹחֵן: אנחנו רוצים לעבוד עם המניעים מאחורי כמה כוחות מרכזיים, כמו אודין. הוא הכוח העיקרי שמונע את Ragnarok, ** אבל מה אם הוא יאבד את המוסר שלו ברדיפה אחר מטרה אחת זו? והרעיון הזה ישקף מעט את רונה ואת המטרה האישית שלה עם טובן. אז זה הולך להיות קצת סלעי וקצת משובש.
למידע נוסף על וודה של וולקיריה באתר valkyrieswode.com ותחפש את גיליון 1 שיגיע אליך בעונת החגים.
*וואד הוא מונח נוסף לאמנות הגוף שעיטרה את השבטים הקלטים והסקוטים שמקורם בצבע הכחול ששימש ליצירת סימונים אלה.
** Ragnarök, במיתולוגיה הנורדית, היא סדרה של אירועים אפוקליפטיים הגורמים למותם של אלים נורדים רבים וגורמים להרס כדור הארץ על ידי מספר אסונות טבע.