תעשיית הקעקועים, שהייתה פעם מקצוע של ג’נטלמנים בלבד, עשתה דרך ארוכה בנוגע לנשים בתעשייה. הייתה למעשה תקופה שבה קעקועים נעשו לגברים בלבד, על ידי גברים בלבד. וכאשר נשים הפכו לחלק מהתרבות, זו הייתה התחלה מעניינת, בלשון המעטה. לפני שנות השישים, נשים עם קעקועים נחשבו להופעות פריק – במובן המילולי ביותר! כיום קעקועים יכולים להיחשב לסמל של פמיניזם, המאפשרים לנשים לקבל ולקבל החלטות משלהן בנוגע לגופן..
אכן חלו שינויים ניכרים, והקעקוע עבר מתעשיית תת -תרבות, לאינטרס של תרבות פופולרית. נדון בהיסטוריה קצרה של נשים בקעקועים, ושופך אור על נשים משמעותיות ואירועים ששינו את נקודת המבט התרבותית שלנו. נתמקד גם בחשבונות אישיים של אנשי מקצוע בתעשייה, כדי לקבל מושג ברור יותר איך זה להיות אישה בקעקוע היום.
אמניות קעקועים
היסטוריה של נשים וקעקועים
בשנות ה -80 של המאה ה -19 הפכו הקעקועים של נורה הילדברנדט למאפיין מרכזי בקרקס של בארנום וביילי בניו יורק, וכאן ניתן היה למצוא נשים מקועקעות במשך עשרות שנים. כאטרקציית קרקס, היא תציג את הקעקועים שלה, כשהיא לובשת גאפ חושפני, שנחשב בזמנו לנכון. בעידן שלפני הנגישות לאינטרנט ולפני שהעירום הוצג לעתים רחוקות, מעשי הקרקס הללו היו מאוד מיניים.
בשנת 1911, ארה”ב ראתה את אמן הקעקועים הראשון שלה, מוד ואגנר, שלמד את המקצוע מבעלה, צ’ארלס וגנר. הוא גם עבד במקרה עם מילדרד האל, אישה יוצאת דופן נוספת שעבדה באותה תקופה כקעקעת בניו יורק. מילדרד האל הייתה אישה קשוחה שעזבה את לימודיה מוקדם, והתחילה כמאפיין מקועקע בקרקס. שנים לאחר מכן הקימה חנות משלה, שנקראה ‘קעקוע אמפוריום’, שהופעלה בתוך מספרה, ושהיא פעלה בעצמאות מוחלטת. כעת היא זכורה כאשה הראשונה שלמדה להיות קעקוע ללא עזרת בעל או גבר כלשהו.
כדי ללמוד עוד על נשים'המסע ממוד וגנר אל הדוגמניות המפורסמות של ימינו קראו את השאר פה
בלוג תצוגה מקדימה זה הוא חלק מהשותפות שלנו עם עיצובי קעקועים מותאמים אישית.