גישור על הפער בין אנימה לאמנות רחוב
מאת ג’ונתן דרקסלר
ניו יורק, בושוויק בפרט, רוויית יתר בגרפיטי. אבודים בין ערבוב התגיות וההטלות חתיכות יפות רבות שקל להתעלם מהן. כיום, כמעט כולם וכולם טוענים שהם סופרים. מעטים מבין רבים דואגים לעצמם לטכניות האותיות. עם זאת, נשאר שריד של סופרים שמקדישים זמן, אנרגיה והבנת אותיות. חבר ממשפחת סגנון הפשע (CSF) ו- 2 The Extreme (2DX), מינוס (@theminuske) הוא בין הקבוצה הזו.
תסתכל על העבודה שלו
אמנות אנימציה
בבושוויק ובכל אזור שלוש המדינות, מינוס מותיר שובל של אותיות מוצקות עם ערכות צבע נקיות בכל מקום שהוא מצייר..
מינוס הוא בוודאי לא הכותב היחיד שראוי להזכיר אותו מהקיבוץ הזה; עם זאת, הוא היחיד-למיטב ידיעתי-שמשתמש בכפיפת אנימה בעבודתו באזור ניו יורק. לצד מכתביו המפורטים לעתים קרובות דמויות של דמויות פחות מוכרות עם קווי סיפור משכנעים כמו איש אגרוף אחד. נאמן לצורה, לעתים קרובות, הדמויות אמורות ליצור אינטראקציה איתן או מהוות חלק מאותו שם.