אלפונס מוצ’ה היה אחד הדמויות המכריעות בתנועת הארט נובו, והוא השאיר מורשת נפלאה בדמות הדפסים, רישומים וציורים אסתטיים במיוחד. הוא נחגג כשרטט וירטואוזי, מעצב מוכשר וצייר רומנטי בהשראת שורשיו הסלאביים ומורשתו. עבודותיו מפיצות את השוק הנוכחי בצורה של כרזות, כרטיסים ושאר כלי נייר ששוכפלו לעתים קרובות בגלל אופנם הנצחי..
אלפונס מוצ’ה נולד בשנת 1860 במורביה, צ’כיה של היום. הוא הפגין כישרון ציור רב מגיל צעיר, אך למרות מתנתו שאין להכחישה, הוא לא נכנס לאקדמיה לאמנות בפראג. עבודתו האמנותית הראשונה הגיעה כאשר מוצ’ה היה בן 19, בדמות חניכות כצייר סצנות בתיאטרון וינאי..
הוא בילה מעט בווינה ותוך זמן קצר הבחין בו הרוזן המורבי בלאסי. הרוזן הורה למוצ’ה לבצע סדרת ציורי קיר לארמונו, ובכך הפך לפטרון הראשון של האמן. הוא התרשם ושמח מהכישרון של מוצ’ה והוא תמך בקריאייטיב במהלך לימודיו במינכן ובפריז.
המסע לפריז יסמן את גורלו של מוצ’ה. הוא הגיע לעיר האור בשנת 1887 בחיפוש אחר הזדמנות, חי טוב על תמיכת מכנה עשירה. לאחר שהרוזן הפסיק לשלוח את הכספים, נאלץ מוצ’ה לחיות בצורה גרועה, אך הוא מעולם לא ויתר על עבודתו. הוא אייר ספרים ומגזינים ועד מהרה הגיע להכרותיו ולהצלחתו הראשונה.
הוועדה שהביאה לו תהילה כבדה התרחשה בשנת 1894. מוצ’ה התבקש על ידי חבר ליצור כרזה להפקה תיאטרלית של גיסמונדה, בגילומה של השחקנית הפריזאית המפורסמת ביותר באותה תקופה, שרה ברנהרדט..
הגיסמונדה שלו סימנה נקודת מפנה בעיצוב כרזות, עם חידושים כגון צורה ארוכה ודקה, פסטלים עדינים וצורה עגולה דמוית הילה סביב הדמות הראשית, הדומה לחלון ויטראז ‘. כל התכונות הפגינו תחושת אלגנטיות אלוהית ונשיות, שתישאר נוכחות באמנותו של מוחה לאורך הקריירה שלו. הכרזה הפכה לפופולרית כל כך, שאנשים שיחדו את המפיצים בעותק או גזרו את העותקים המודבקים בעזרת סכין גילוח מלוחות ברחבי העיר. שרה ברנהרדט התלהבה מהפתרון של מוצ’ה ושיתוף הפעולה שלהם נמשך, כשהאמן הצ’כי עיצב לא רק כרזות, אלא גם תלבושות ובמה..
אלפונס מוצ’ה הפך לדמות הבולטת של תנועת הארט נובו הצרפתית המודרנית.
במהלך העשור הבא, הפופולריות של מוצ’ה גדלה והוא עיצב כל מיני כלי נייר, תכשיטים, כלי אוכל, משק בית ופריטים אחרים. הוא הוציא ספר עם אלמנטים חזותיים חיוניים האופייניים לעיצוב שלו בשנת 1902 והוא לימד גם עיצוב.
סוף המאה ה -19 סימן טוויסט נוסף בקריירה של מוצ’ה. לאחר ועדה לתכנן את הביתן הבוסני באקספו הבינלאומי של 1900, נסע מוצ’ה לבלקן כדי לאסוף חומרים והשראה. לאחר עבודה ארוכה, הוא קיבל אובססיביות לרעיון הסלאבי לעומק, התחושה שתישאר איתו כל חייו.
על מנת למצוא את האמצעים ליצירת אנדרטה אמנותית נהדרת לאנשים סלאבים, נסע מוצא לאמריקה וחיפש הצלחה מסחרית וחסות. הוא בילה שם מספר שנים ובסופו של דבר מצא איש אמיד, צ’ארלס קריין, שהיה מוכן להיות הפטרון של פרויקט “הסלאבי אפי” הגדול שלו..
בשנת 1910 חזר אלפונס מוחה לבוהמיה, צ’כיה והחל את עבודת חייו על 20 הבדים הגדולים המתארים את ההיסטוריה הסלאבית של יותר ממילניום. כל הציורים הושלמו בשנת 1926, וצ’ארלס קריין ואלפונס מוצ’ה הציגו אותם בפני העיר פראג בשנת 1928. הציורים הוצגו בכל רחבי הארץ, אך עד מהרה הם התגלגלו והונחו לשלושת העשורים הבאים. הם נמצאו ושוחזרו רק בשנות השישים, וכעת מוצגים בעיר צ’רב מורבסקי קרומלוב, ממתינים עדיין למגוריהם הקבועים בפראג..
כתומך של העמים הסלאבים, אלפונס מוצ’ה נעצר על ידי הגסטפו בשנת 1939. הוא שוחרר, אך החוויה הייתה טראומטית מאוד. דלקת הריאות של מוחא החמירה לאחר הלכידה, ועד מהרה הוא נפטר בגיל כמעט 79. מקום מנוחתו הוא כיום בית הקברות ההיסטורי הידוע ביותר בוויסהראד בפראג.
דיוקן ירוסלבה, 1925
דיוקן בתו של מוחה, יארוסלבה. הוא צייר את ילדיו, במיוחד את יארוסלבה לעתים קרובות, והשתמש בה כדוגמא לילדה הסלאבית.
רשימת ציורים
גיסמונדה, 1894
הכרזה לבמה של שרה ברנהרדט, שהביאה תהילה למוצ’ה.
גלגל המזלות, 1896
האלגוריה של מוצ’ה על סימני גלגל המזלות. התגלמות האסתטיקה והעיצוב של הארט נובו.
אביב, 1896
אחד מתיאורי העונות של מוצ’ה, הפעם זהו האביב החדש, התמים והמשובב.
איוב, 1896
פרסומת לסיגריות. כרזה אחת מני רבות שיצרה מוצ’ה בפריז בתקופה זו.
שוקולד אידיאלי, 1897
פוסטר מסחרי אחד מני רבים מאת מוצ’ה. זה מיועד לשוקולד, והוא משוכפל לעתים קרובות גם כיום.
ערב ערב, 1898
מוצ’ה יצר לעתים קרובות חיבורים אלגוריים של עונות או מצבים רגשיים. זהו הייצוג היפה שלו לחלום בשקיעה.
דיוקן עצמי, 1907
אלפונס מוצ’ה מציג את עצמו כצייר. בשלב זה הוא כבר בחו”ל, מחפש דרכים למימוש הסדרה הסלאבית אפית.
הסלאבים במולדתם המקורית, 1912
מוצ’ה החל את אפוס הסלאבים מהמקורות, ותיאר אנשים בארצם המקורית כביכול בצפון הדמיוני.
אפיטוזיס הסלאבים, 1925
אחד מהבדים הענקיים של האפוס הסלאבי. הרכב זה נותן לגיטימציה לעם הסלאבי, מעמיד אותו תחת כנף האלוהים וחוגג את מורשתם ומוצאם. הבדים הללו היו גבוהים וארוכים מספר מטרים.
האפוס הסלאבי, 1928
כרזה המכריזה על התערוכה של סלאב אפי. הוא מלא בסמליות עתיקה, סלאבית ומסורתית, עם ילדה סלאבית איקונית כדמות הראשית.