תמונות מאת קאסי ג’אנג ודאבל קיל מידיה
ישבנו עם מיכאיל אנדרסון, הבעלים של קעקוע ממדרגה ראשונה, כדי לדבר על מוסקווה, קעקועים “שיכורים” ועל מה שצריך כדי להצליח בניו יורק.
מיכאיל אנדרסון
מה עשית לפני שהתחלת לקעקע באופן מקצועי? למדתי עיצוב גרפי ופרסום במכללה ולאחר מכן עבדתי בסוכנויות ממשלתיות ובחברות פרטיות גדולות כמו באייר, GM ופורמולה 1, בעיצוב שלטי חוצות, כרטיסי ביקור ואתרים. זו הייתה עבודה טובה, אבל מאוד מלחיצה.
מתי התחלת לקעקע? התחלתי לקעקע בשנת 2008, אבל עדיין עשיתי עיצוב גרפי. הייתי חדש במשחק ועדיין לא הייתי מיומן במיוחד, ולכן בסיס הלקוחות שלי היה קטן.
איך הסתיימת כאן בניו יורק? התחלתי לקעקע במוסקבה. אחר כך הגעתי לארה”ב וגרתי במיאמי, שם קעקעתי במשרה מלאה. ואז עברתי לכאן לניו יורק, שם עבדתי בכמה חנויות, אבל לא הייתי מרוצה מהסביבה – יותר מדי דרמה. אז החלטתי לעשות את מה שלי וללמוד מהטעויות שראיתי בחנויות האחרות. אני מתייחס למי שיש לי כאן. זה יותר קשור לאווירה ושיש אנשים טובים ויצירתיים לעבוד איתם. אם אני מוצא שלמישהו יש בעיית גישה, הוא לא נשאר כאן זמן רב.
מהו סגנון הקעקוע המועדף עליך? אני אוהב לעשות צבע, פרחים, בעלי חיים, טבע, מרחב. אין לי באמת סגנון מועדף. אני אוהב לנסות לערבב ריאליזם ואלמנטים מופשטים.
מה שאתה מוצא הוא ההבדל הגדול ביותר בקעקוע כאן בארצות הברית? כשחזרתי הביתה, פשוט לקחתי פרויקטים שנתנו לי השראה מכיוון שלא הייתי צריך לדאוג לשלם דמי שכירות או חשבונות. אז קעקוע שניים או שלושה פרויקטים בשבוע היה בסדר.
כשהתחלתי לעבוד במיאמי, הייתי צריך לקחת על עצמי הכל כי זה יקר לחיות. לא ממש שמחתי לעשות תסריטים ולכתוב כל היום. זה יהיה פרויקט אחד או שניים מעניינים בשבוע והשאר יהיו קעקועים “שיכורים” או ספונטניים.
כשעברתי לניו יורק, חזרתי להתרכז בעבודה שנתנה לי השראה –
מנסה לדחוף את הסגנון שלי. עם זאת, הלקוחות כאן קצת יותר שולטים ולפעמים הם רוצים עבודה שבאמת לא ניתנת לביצוע או שלא תראה נהדר בעוד כמה שנים.
כיצד אתה בוחר את האמנים שיעבדו בחנות שלך? אני תמיד מחפש מישהו צנוע, יצירתי ורוצה להמשיך לצמוח כאמן.
איך היית מתאר את חווית הקעקוע במחלקה הראשונה? זה מדהים. אנשים באים לכאן ונהנים מאוד. אני קורא לזה טיפול בדיו. הם מקבלים עבודה חדשה ומדברים על החיים. זה כמו ללכת לפסיכיאטר.
מה בעתיד עבורך ו/או מחלקה ראשונה?
אני אישית רוצה לצמוח ולהשתפר כקעקע ולקחת פחות. אני גם רוצה לחזור לאמנות.
עבור החנות והאמנים, אני רוצה שכולם ישתפרו ויפתחו את הסגנון שלהם. המטרה שלי היא שמחלקה ראשונה תהיה אחת מחמש החנויות המובילות בניו יורק. יש הרבה תחרות והעיר הזו מושכת אליה את האנשים הטובים ביותר, כך שקשה לעמוד בקצב, אבל זה מה שאני רוצה.
אנדרו בוריסיוק
מתי התחלת לקעקע? התחלתי לקעקע בגיל צעיר (2007), מיד לאחר שסיימתי את לימודי הקונדיטוריה. קיבלתי עבודה במטבח ועבדתי שם שנתיים, אבל למדתי לצייר ולקעקע במקביל.
האם יש לך אמן שאתה מסתכל אליו? אני אוהב את מארק רותקו. עבודתו לא בהכרח “עובדת” בתעשיית הקעקועים המקובלת מכיוון שהיא מופשטת יותר. אני גם נהנה מאמנות מודרנית וציורי שמן מסורתיים.
מהו סגנון הקעקוע המועדף עליך? אני אוהב לעשות ניאו מסורתית ומאמין שזה מה שאני הכי טוב בו – אני מרגיש מאוד נוח לעבוד בז’אנר הזה. עם זאת, בשנה שעברה נכנסתי לעבודה מופשטת וגרפית, ואני גם אוהב שחור ואפור. קעקועים אלה מרפאים היטב ונשארים חדים לאורך זמן.
מה לדעתך ההבדל הגדול ביותר בקעקוע כאן בארצות הברית? בארצות הברית הרבה אנשים עוסקים בטרנדים ובעיקר הם מקבלים קעקועים אופנתיים שראו באינסטגרם. באירופה, יש אנשים שסומכים על אמנים ועל סגנון האינדיבידואלי שלהם. הם מגיעים עם רעיון וגורמים לאמן לעשות את השאר.
מה ההיבט הכי קשה בלהיות אמן קעקועים? חוסר היציבות. קעקועים הם יותר “מותרות” ובזמנים כלכליים קשים, אנשים יחשבו להוציא כסף על דברים אחרים. אתה יכול לראות את זה במיוחד עכשיו ברוסיה ובאוקראינה. אמני הקעקועים הגדולים שורדים רק בגלל הלקוחות הקבועים שלהם, אחרת זה היה מאוד קשה. אני רוצה להודות לכל לקוחותיי שהעסיקו אותי במשך כל השנים האלה.
מה בעתיד בשבילך?
אני מקווה שאוכל להקדיש יותר זמן לעשות את מה שאני הכי אוהב לעשות ולהביא לחיים את הרעיונות שלי. יש לי כמה פרויקטים גדולים וקשים. אני אשמח מאוד אם הכל יכול להתעורר לחיים.
