של עכברים & אוסטין קרלייל הגברים כתב אלבום חדש וטרנספורמטיבי “העולם הקרה”, אשר חיזק אותו כאחד הטרובדורים הטהורים של הקהילה שלנו.
אוסטין קרלייל מתרגש באופן מובן. הסולן של אוף עכברים & גברים עדיין מתגוששים מתוכנית השחרור של המלחמה הקרה הרביעית באקט המטאל-קור ברוקס בלוס אנג’לס לפני כמה לילות. “לא ייאמן לראות כל כך הרבה אנשים שרים יחד לשירים שכבר הוצאנו כמו ‘אמיתי’ ו’כאב ‘אבל זה היה אפילו יותר מטורף לראות אותם יודעים את כל המילים לשירים האחרים שיצאו זה עתה,” הוא אומר באמצעות הטלפון הסלולרי כשהוא בדרך ל- LAX כדי לעשות הכל שוב בחוף המזרחי. “זו הייתה הרגשה ממש מגניבה לעבוד על משהו כל כך קשה ואז להסתובב ולתת למעריצים שלך לשיר לך אותו בחזרה.”
עם זאת זו לא הייתה דרך קלה להגיע לנקודה זו ואנחנו לא מדברים רק על שלושה וחצי חודשים שהלהקה – בה משתתפים גם הגיטריסטים פיל מננסלה ואלן אשבי, המתופף ולנטינו ארטיגה והבסיסט אהרון פאולי – בילו ב האולפן עם דיוויד בנדט (פרמור, All Time Low), למרות שהפעלות אלה היו רצופות בדחפים הפרפקציוניסטים של קרלייל שהגיעו לשיאו בהקלטה מחדש של שירה לשיר שלם ביום האחרון של ההפעלות. ראו, כשהיה בן 17 אובחן קרלייל כמצב גנטי נדיר של רקמות חיבור בשם תסמונת מרפן, שהוביל לאחר מכן לאינספור הליכים רפואיים כולל ניתוח לב. “אני תמיד עייף ומרגיש שאני מת כל יום אז לצאת לסיור ולשחק הופעות הוא ברכה וקללה כי זה משהו שאני אוהב לעשות אבל יחד עם זאת זה אחד הדברים שיכולים לגרום אני מרגיש אפילו יותר גרוע “, מודה בן ה -28 כשנשאל כיצד הופעות החיה הקינטיות של הלהקה משפיעות על בריאותו. במילים אחרות זה לא תחביב של קרלייל, זה משהו שהוא לא יכול לראות את עצמו חי בלעדיו.
התשוקה לאמנות שלו ניכרת בבירור בעולם הקור, אלבום שרואה את אוף עכברים & גברים מתעלים על התגית מטאלקור ועובדים באלמנטים של גראנג ‘, נו מטאל ואפילו מוזיקה תעשייתית ליצירת אלבום המונע את הנוסחה האופיינית לפסוק-מקהלה-פירוק שיכול להיות שכיח בז’אנר. “אף פעם לא כיף לכתוב את אותו תקליט או שיר פעמיים ורצינו מאוד לדחוף את עצמנו כמוזיקאים לנסות את כל הדברים השונים האלה”, הוא מסביר. דרייב של ריף “אמיתי” וראוי לפאנטרה על “מדבק”, עולם הקור הוא אלבום המקיף את אוף עכברים & מספר עצום של השפעות של גברים ורואה מבחינה לירית את קרלייל מכוון את דעתו לכל דבר, החל ממתחם התעשייה הצבאית ועד לתעשיית התרופות, שהאחרון שלדעתו “אל תרוויח כסף אם אנשים משתפרים”.
כשנשאל מה מונע מקרילייל להפוך לנהיליסטי בכל הנוגע למצב הנוכחי בעולם, הוא מתעקש כי חיבוק המשיח הוא נקודת מפנה עצומה עבורו. “לא הייתי כאן ללא חסדו של אלוהים, או שהייתי הורג מישהו או נכנס לכלא כי ככה היו חיי היום”, הוא קובע בפשטות. “למרבה המזל מוזיקה באמת עזרה לי בזמן שהתרחש וברגע שהפסקתי להילחם בזה והתחלתי לעקוב אחר ליבי אז התחילו הדברים להיות קלים יותר”, הוא ממשיך. “עדיין אין לי את כל התשובות אבל יש לי סיבה שאני כאן ואני מרגיש שלא יכולתי לעשות את זה לבד.”
בהתאם, אין זה מפתיע שיומיים לפני שדיברנו קרלייל עבד על שרוולו השמאלי שהוא יצירה שחורה-אפורה המורכבת מפסלים בוותיקן בעיר הוותיקן, רומא, בדיו של פרנקו ווסקובי, הבעלים של הבישוף רוטרי. ואולפני הוותיקן במחוז אורנג ‘, קליפורניה. אולם לא כל הדיו של קרלייל רציני והוא ממהר לציין כי רגלו הימנית מכוסה בכל דבר, החל מקמע האגרוף בהוואי המחזיק עטלף בייסבול ועליו מסמרים ועד קעקוע בצד שלו כתוב “Must Be This Tall To Ride “עם חץ. “זה באמת שילוב”, מסבירה קרלייל. “יש לי הרבה קעקועים ממש סנטימנטליים ויחד עם זאת יש לי הרבה מגוחכים. אבל מעולם לא הסתירתי את קעקועי הקליפ הישנים שלי כי אלה הם חלק ממני, למרות שאני יודע עכשיו שאני לא רוצה עוד קעקועים טיפשים “.
כאב מקעקועים הוא דבר אחד, אך סביר להניח שיהיה קשה לכל אחד מאיתנו להצדיק להקדיש את חיינו למשהו שיכול להאיץ את התמוטטות גופנו. אולם במקרה של קרלייל הוא אינו מוצא נחמה בחלופה. “האם אני הולך לעשות את מה שאני אוהב למחייתו או שאני הולך להירקב עוד 20 שנה?” הוא תוהה בקול, אנו מניחים שלא בפעם הראשונה או האחרונה. “אני מעדיף לעשות מה שאני מתלהב ממנו.”