וילה טנטנגאן מעוצבת על ידי מפה לאוזן וממוקמת על חוף Nyanyi; חוף פרטי ומבודד בחוף המערבי של באלי. הוא נבנה על שטח של 6,500 מ”ר, המשקיף על האוקיינוס ההודי ממערב ועל מערכת נהרות טבעית מצפון.
מהווילה יש גם נוף אל מקדש החוף המקומי ונופים של הרי הגעש מרחוק, מה שיוצר חיבור מיוחד בין האדריכלות למקומה. כתוצאה מכך, העיצוב עקב אחר הרעיון של יצירת ‘אדריכלות מעוצבת’ שהפכה חשובה בחיבור הפיזי של הסביבות הטבעיות והבנויות..
העיצוב משתמש בפריסה לפיה המבנים נוצרים סביב החצר המרכזית, ויוצרים חללים פנימיים אינטימיים בין הבניינים, ושטחים פתוחים יותר לכיוון ההיקף. הבניינים ממוקמים ברמות שונות של האדמה ומתייחסים אליהם כאל קופסאות אדניות ענקיות, כל אחת עם גג מעוצב על ידי צמחייה טבעית או בריכות.
בגלל המיקום המרוחק של הפרויקט, היה חשוב שהווילה תוכל לפעול באופן עצמאי. כדי להשיג זאת, אומצו מספר מערכות וגישות עיצוב ירוק. פיצול צורות הבניין יצר אוורור טבעי דרך האתר, כמו גם דרך כל בניין בנפרד; קירור יעיל של החללים. מכיוון שצריך היה לייצר חשמל באמצעות מערכת של פאנלים סולאריים וסוללות המגובות על ידי גנרטור, היה חשוב שהקירור הפסיבי הזה יהיה מירבי ככל האפשר על מנת להפחית את העומס על המערכת..
בנוסף לחיבור הארכיטקטורה לאדמה, קופסאות העציצים לגג שימשו מטרה נוספת ביצירת אפקט קירור טבעי על החללים למטה. מערכות לכידת מי גשמים פותחו גם כחלק מהשגת תפעול עצמי של הווילה.
גישה מרכזית נוספת בעיצוב הייתה השימוש בחומרים טבעיים ומקומיים. המשמעות הייתה שלא רק שספקים ובעלי מלאכה מקומיים נתמכו ביוזמה זו, אלא שניתן גם לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית של הבניין. בכך לוח החומרים הופך להשתקפות אמיתית של מיקומו של הבניין, ומטשטש עוד יותר את הגבול בין האדריכלות לנוף שלה.
