אלה פסקוביץ ומשפחתה משתמשים באוקיינוס בצורה המדהימה ביותר
צילום: @archerdeanco
אלה פסקוביץ מחברת את אהבת הגלישה שלה, המשפחה שלה וההיבט המרפא של האוקיינוס לכל החיים כדי לעזור לילדים עם אוטיזם ברחבי העולם. פסקוביץ גדלה כשגלשה לצד אביה הגולש באליפות איזי פסקוביץ. מחנה הריפוי הגולשים נוצר על ידי פסקוביץ'הוריו לאחר שראו את הגלים מרגיעים את בנם ישעיהו הסובל מאוטיזם, והם רצו לעזור לילדים אחרים כמוהו. המחנה מפגיש גולשים פנומנליים כדי להוביל ילדים אלה לאפקט הטיפולי של הספורט. היא חיה רק לרגע אחד של שינוי שגלישה יכולה להביא לילדים האלה.
צילום: @archerdeanco
איפה המקום המאושר שלך? החוף הוא המקום המאושר שלי, 100%. זה הבית שלי. גדלתי על החוף!
מהו סגנון בגד הים האהוב עליך? בהחלט שני חלקים, אבל זה חייב להיות נוח!
האם אתה גולש? אני כן גולש. אבי, איזי פסקוביץ, לימד אותי. למדתי בגיל צעיר!
ספר לנו בבקשה על ריפוי גולשים. אחי ישעיהו אובחן כחולה באוטיזם בגיל שנתיים. אני והוא רק בהפרש של 18 חודשים, כך שגדלנו יחד היה מעניין. אבא שלי בסופו של דבר הסתובב עם ישעיהו יום אחד לאחר שהייתה לו התמוטטות – ההתנהגות שלו הייתה גרועה בשלב הזה בחייו והורי פגעו בקיר – אבל משהו בצף החוצה באוקיינוס הרגיע אותו. משהו בהרגשה שהאוקיינוס מתיז אותו נתן לו שלווה. והרכיבה על הגל הראשון הזה שינתה את התנהגותו. הוריי ראו את השמחה שזה הביא לו. הם ראו עליו רוגע שעוד לא ראו קודם לכן. התחושה הזו של לראות את ישעיהו מאושר היא שהתחילה את גלישת הגולשים, ועכשיו אנחנו יכולים לחלוק את הספורט הטיפולי המדהים הזה עם כל כך הרבה משפחות. כעת אנו מטיילים בכל רחבי העולם עם הגולשים הטובים ביותר כדי שנוכל לחלוק את החוויה הזו עם ילדים אחרים כמו ישעיהו והורים אחרים כמו שלי. זה אולי לא תרופה, ומי יודע אם מישהו אי פעם ימצא את זה, אבל בשביל לשנות יום אחד לילדים האלה, או אפילו לרגע אחד, זה מה שאנו חיים עבורו. השמחה על פני הילדים והדמעות מעיני הוריהם לעולם לא יפסיקו להשפיע עלי. להיות מסוגל פשוט להסתובב על החוף, לדעת שאף אחד לא ישפוט את הילד שלך בגלל שהוא עושה קולות מוזרים או מה שזה לא יהיה, זה כל כך מנחם. זה מנקה לילדים ולהורים.
צילום: @archerdeanco
האם תוכל לספר לנו על אחד הרגעים האלה? אני זוכר לפני שנים את הילד הקטן הזה על החוף בוכה את עיניו החוצה, בועט וצורח, נושך, טופח, מנסה לברוח. אמו המסכנה רק ניסתה לבדוק אותו ולגרום לו לשבת, עוד לא היה זמן לגלוש. כשהגיע תורו לגלוש היא ניגשה לאמא שלי בוכה מרוב לחץ והיא פשוט ידעה שהוא לא יכנס למים. אמי הלכה איתה בפרטיות ושכנעה אותה לתת לאבא שלי לפחות לנסות. אמי הכירה את התחושה המדויקת הזו ויכולתי לראות את שניהם בוכים יחד. זה לקח קצת זמן אבל היא הסכימה. אבא שלי בא עם אחד המתנדבים להביא את הילד. הם אספו אותו ונשאו אותו אל המים. עמדנו יחד על החוף ואמו רעדה ובוכה כשהביטה בבנה כשהתקף זעם נורא כשהוא עולה על הלוח. אני זוכר שאמא שלי אמרה לה שוב ושוב בוכה, “זה בסדר, זה בסדר זה בסדר.” אבא שלי הסתובב עם הילד עד כה. הוא פשוט המשיך. הם ישבו שם זמן מה, ואחרי מה שהרגיש כמו לנצח, הם חתרו לגל ותפסו אחד. ככל שהתקרבו יכולתי לראות את החיוך הענק של הילד הזה. הם רכבו ממש על החוף והוא קורן משמחה, צחק כל כך חזק. אמו ממש התמוטטה בהקלה. דמעות זלגו מפניה לראות את בנה כך. היא אחזה באמא ואבא שלי, וחיבקה אותם כל כך חזק. אני זוכר שחשבתי, וואו, זה הרבה יותר מגלישה, הרגע הזה משנה את החיים של הילדים וההורים האלה-גם אם זה רק יום אחד. מה שהמשפחות האלה עוברות בבית קשה לעזאזל! אני יכול להגיד את זה? אבא שלי סיפר לי אחר כך שהם הסתובבו עד כה ונשארו בחוץ כל כך הרבה זמן כי דולפינים שחו סביבם ואז הוא הפסיק לבכות.
צילום: @archerdeanco
איך היה לגדול עם אח אוטיסט? זו תמיד שאלה מצחיקה בשבילי רק כי מעולם לא ידעתי אחרת. אני מניח שזה ה”רגיל “שלי. אבל זה לא היה קל. תמיד הגנתי מאוד על ישעיהו. תמיד רציתי להגן עליו מפני שיפוט. קשה לראות אותו נאבק, במיוחד כשהיה צעיר יותר, בערך בן 10 או 12, והוא ידע שמשהו לא בסדר איתו. הוא נהג לומר לי ולהורי, “אני רוצה לתקן את הילד הקטן הזה.” בכל פעם שהוא היה אומר את זה זה היה מנפץ לי את הלב במיליון חתיכות. הוא באמת גילף בתוכי אדם רגיש. ישעיהו לא מדבר הרבה בכלל, הוא לא מאוד מילולי. רק דיבור בסיסי. אבל ההתבוננות במאבקיו לאורך כל החיים פגעה בי. זה תמיד יהיה. אני תמיד אהיה כאן בשביל ישעיהו; הוא אחי התינוק.
מה אתה רוצה שאנשים שאינם מודעים לאוטיזם ידעו יותר? הלוואי שיותר אנשים יידעו שלאוטיזם יש ספקטרום עצום. יש כל מיני רמות וכל ילד בודד שונה. כן, יש התנהגות בסיסית של אוטיזם, אבל כולם שונים. חלק מהילדים כל כך חמורים עם אפס מילים ובעיות התנהגות ואז יש כאלה שנראים קצת “כבושים מבחינה חברתית”. אני שומע אנשים כל הזמן אומרים שאוטיזם לא כל כך נורא … אבל אין לך מושג.
צילום: @archerdeanco
איזה משפחה יש לך עכשיו? יש לי שלושה ילדים. להיות אמא זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות. בעלי הוא התומך הגדול ביותר שלי. הוא מטלטל את עולמי.
בואו נדבר על קעקועים. מי עושה את העבודה שלך? הקעקועים שלי נעשים על ידי כמה אנשים שונים. אבל האמן האהוב עלי ביותר הוא חברתי המקסימה ג’קלין גרב.
מה הדיו מאחורי האוזן שלך? זה צלב מאחורי האוזן שלי. אני קתולי ואני כל כך אוהב אמנות דתית.
וחתיכת הצוואר שלך? קעקוע הצוואר שלי הוא ציטוט משיר מהסרט האהוב עליי אי פעם, Labyrinth with David Bowie. “מותק עם הכוח”, מתוך “ריקוד קסם”. אני אוהב את דיוויד בואי וזה השיר האהוב עליי מאז שהייתי בן ארבע.
מה תהיה היצירה הבאה שלך? הקעקוע הבא שלי עליו אני הולך יהיה לב קדוש על זרועי. אני חושבת לפעמים על הקעקועים שלי … טוב, לפחות הגדולים שלי, חה חה. אני ממשיך שנה עכשיו ורוצה לב קדוש ואני סוף סוף מתחייב!
צילום: @archerdeanco