דמות, לא דמויות – wiresummit.org

צלם דיוקן קלאסי, קייד מרטין מצביע בעדשותיו על אספנים מקועקעים בכבדות, והתוצאות מדהימות

דיו: כיצד נוצר הפרויקט Character, Not Characters?

קאדי מרטין: סדרת הדיוקנאות הזו נוצרה כאשר בהפסקה במהלך הפרויקט, לקוח ואני איכשהו התחלנו לדבר על קעקועים. היא הזכירה פסטיבל קעקועים בקרבת מקום – תערוכת אומנויות הקעקועים של DC – ושאלה אם אני נוסעת. אין לי קעקועים בעצמי אבל הסתקרנתי. המחשבה של כל אותם אנשים שסיפוריהם כתובים בעצם על גופם במיקום אחד הייתה משהו שרציתי לחוות. משם הזדרזתי לשכור מקום בתערוכת הקעקועים והקמתי דוכן צילומים.

קדושתי

בדוק את התמונות

סדרת הדיוקנאות הזו נוצרה כאשר בהפסקה במהלך פרויקט, לקוח ואני איכשהו התחלנו לדבר על קעקועים. היא הזכירה פסטיבל קעקועים בקרבת מקום - תערוכת אומנויות הקעקועים של DC - ושאלה אם אני נוסעת. אין לי קעקועים בעצמי אבל הסתקרנתי. המחשבה של כל אותם אנשים שסיפוריהם כתובים בעצם על גופם במיקום אחד הייתה משהו שרציתי לחוות. משם הזדרזתי לשכור מקום בתערוכת הקעקועים והקמתי דוכן צילומים. הפרויקט הספציפי הזה ייחודי מכיוון שהוא בסופו של דבר גם תערוכת האמנות הצילומית הראשונה שלי. עוד שיחה מקרית - זו עם H, הבעלים האיקוני של מוזיאון רחוב או ב- DC - ודיוקנאות אלה היו כעת שתים עשרה הדפסים גדולים - רוחב 41 אינץ 'על נייר 49 על 62 לא. עקבתי אחר צילומי DC עם עוד אירוע קעקועים מדרום ל- LA וזו הייתה חוויה מדהימה לא פחות. כמו תמיד בפרויקטים של דיוקנאות שלי, אני מרגיש כבוד גדול שנכנסים לי וניתנים לי רשות לשתף את מה שאני מצלם.לא הכרתי אף אחד שצילמתי, לאנשים שהמשכתי אליהם היה כיסוי מלא ועבודת קעקועים מפורטת להפליא - זו הייתה מחויבות ותשוקה כה ברורים מצידם.הדיוקנאות בלבד היו מרשימים אבל כן, הרקע הוא הרוטב המיוחד אם תרצו. אני נותן המון קרדיט למערכת היחסים והאמון המקצועי שיש לי עם בית ההפקה שעבדתי איתו מסוכר דיגיטל, זה היה ממש מאמץ שיתופי. בנוסף לצילום זה בדיוקנאות, הרקע סייע להציג ולהעצים את ההשקעה ההיא בביטוי. הטכניקה הזו לא הייתה דבר שניסיתי בעבר - ושום דבר שניסיתי מאז - אבל היא באמת הייתה נכונה לדיוקנאות אלה. זה הרגיש כאילו הרקעים האלה מאפשרים לסיפוריהם לעבור מעבר לגופם.הדבר הראשון שהייתי אומר הוא שאני בהחלט לא יכול לבצע הכללות. ראיתי וצילמתי מגוון כה רחב של אנשים, נשים וגברים, בכל הגילאים, כל העדות, מרקעים מגוונים, עם דיו מגוון. משהו שהערכתי מאוד כשעשיתי את הדיוקנאות היה ההרכבה האישית והציבורית - הקעקועים כה אינטימיים ואישיים, אך עם זאת הם אמירה חיצונית כל כך חזקה וקבועה, זו השקעה אמיתית של ביטוי. זה היה משהו שבאמת התגלגל במוח שלי ונדבק איתי מהפרויקט הזה.סדרת התמונות זכתה לתגובה מצוינת, עליה אני מעריכה מאוד. אין לי תוכניות מיידיות לצילום נוסף אבל בהחלט הייתי ממשיכה בגישה הזו ואולי מוסיפה לסדרה.כולם היו מוארים קלאסית ולא היו לנו אתגרים בצילום אף אחד מהנבדקים. מבחינה טכנית הכל נתפס כראוי במצלמה. זה הותיר אותנו חופשיים בפוסט-ייצור באמת לחקור ולהתנסות בטכניקת הרקע שלנו.

איך נוצר הפרויקט Character, Not Characters?

סדרת הדיוקנאות הזו נוצרה כאשר בהפסקה במהלך פרויקט, לקוח ואני איכשהו התחלנו לדבר על קעקועים. היא הזכירה פסטיבל קעקועים בקרבת מקום – תערוכת אומנויות הקעקועים של DC – ושאלה אם אני נוסעת. אין לי קעקועים בעצמי אבל הסתקרנתי. המחשבה של כל אותם אנשים שסיפוריהם כתובים בעצם על גופם במיקום אחד הייתה משהו שרציתי לחוות. משם הזדרזתי לשכור מקום בתערוכת הקעקועים והקמתי דוכן צילומים. 

הפרויקט הספציפי הזה ייחודי מכיוון שהוא בסופו של דבר גם תערוכת האמנות הצילומית הראשונה שלי. עוד שיחה מקרית – זו עם H, הבעלים האיקוני של מוזיאון רחוב או ב- DC – ודיוקנאות אלה היו כעת שתים עשרה הדפסים גדולים – רוחב 41 אינץ ‘על נייר 49 על 62 “תלויים ב- O כדמות, לא כדמויות.