דיו בלעדי: מארק ווסרג’ו – wiresummit.org
wiresummit.org
In Ugc

דיו בלעדי: מארק ווסרג’ו

דנמרק's הטוב ביותר לוקח דיו

ווסרגו חברתי

דנמרק ידועה בקומץ ייצוא תרבותי – כולל ויקינגים, סדרת סרטי הנימפומניאק, הנס כריסטיאן אנדרסון, בירה קרסלברג והמלאכה של ויקטוריה סיקרט ג’וזפין סקריבר. עם זאת, בכל הנוגע לתעשיית הקעקועים, הסמל האמנותי הגדול ביותר במדינה הוא מארק ווסרגאו. הקעקוע בשחור-אפור זכה להצלחה בינלאומית בזכות הקעקועים הסוריאליסטיים המדהימים שלו ופני הריאליזם הקסום. השחור-אפור הנועז והעמיד לכדוריו השתלטו ממש על אינסטגרם ואין מנוס מהכוכב העל הסקנדינבי הזה להשיג שליטה עולמית. עם זאת, רצינו לברר מה באמת קורה מאחורי אותם חלקים אחוריים מרשימים וניגובי קצף אפיים. כיצד יכול קעקע ללא ניסיון התמחות לעלות לראש הצמרת בתעשיית הקעקועים ההולכת וגדלה בדנמרק? לאיזה כינוס קעקועים הוא ממשיך לחזור שנה אחר שנה? מדוע זנח את הצבע עבור גוף עבודה שחור-אפור קפדני? מה מפריד בין מארק ווסגראו לבין אמני הקעקועים המדהימים האחרים שיש? קיבלנו את התשובות לכל השאלות הללו ועוד. המשך לקרוא כדי ללמוד דבר או שניים על אחד הקעקועים הסקנדינביים המובילים בזמננו.

בדוק את הראיון

קעקוע היה משהו שאני די נפל עליו, מעולם לא הבנתי שאהפוך לאמן. עבדתי אז כשף וניסיתי להגיע לרמה גבוהה יותר בזירת האוכל של דנמרק. אהבתי להיות שף בשל היצירתיות הגבוהה המותרת במסגרות הבישול, אבל חיפשתי משהו אחר, משהו חדש ועוד קצת. התחלתי לקעקע בכבדות בגיל 19. עשיתי בערך 70% מהעור שלי תוך פחות משנתיים והתמכרתי מאוד לכל מה שקשור למקום הקעקוע.למעשה חוויית החנות הראשונה שלי לא הייתה דומה לרובם, אני מניח. חווית החנות הראשונה שלי הייתה פתיחת סטודיו משלי. מעולם לא למדתי חניכה. אני אוטודידקט לאורך כל הדרך, אבל התשוקה שלי הובילה אותי להיכנס לרמות הגבוהות. אובדן האגו האמנותי שלי וקבלת הכישלון, כמו גם הנאורות באופן שאבין את כישלונותיי, אפשר לי לצלול לכל היבט קטן של קעקוע.למעשה, אני משתתף רק בכנס אחד בשנה שהוא כינוס הקעקועים של ירוק עד ביוג'ין, אורגון, בהנחיית ידידי הטוב ג'ושוע קרלטון. יהושע העביר אותי ללמד בסמינרי אוורגרין בלוס אנג'לס, ואיכשהו קיבלנו חיבור מיוחד. יהושע הוא אגדה בענף הקעקועים, והוא בעל כבוד רב שלי - לכן אני נוסע ברחבי העולם כדי להראות לו את תמיכתי.למעשה נהגתי לעשות רק ריאליזם צבעוני, אבל בגלל הרבה לחץ ולחץ בחיי, כמו להיות בעל סטודיו לקעקועים עם הרבה עובדים ולארח את כינוסי האמנות הגדולים ביותר של סקנדינביה, רק כדי לציין כמה, נדחקתי לתקשורת עם פחות מורכבות. המעבר הזה איפשר לי להיפתח ולהנות מהעבודה שלי הרבה יותר. כעת המורכבות טמונה ביצירה ובעיצוב של האמנות שלי, למשל בעת איזון בין אנטומיה, גוונים, ניגודיות וכן הלאה.ההבדלים העיקריים מבחינתי הם במספר הערכים, וזה קיצוני כשאתה עובד בריאליזם צבעוני. אז הייתי יושב כל יום עם 20-40 כוסות צבע שונות, במקום חמש הכוסות השחורות והאפורות שאני עובדת איתן היום. יש הרבה נחמה בזה שאני נהנה.אני חושב שיש לי הלך רוח שונה מרוב האמנים. אני לא מוכשר או משהו כזה, פשוט עבדתי את התחת כל החיים. לא באתי מכלום למקום שאני נמצא בו עכשיו, ואני רק מחפש להיות אפילו יותר. מבחינה אמנותית בלבד, אני חושב שהדרך שלי לשלב מיסטיקה, רגשות ויופי באמנות שלי שונה מאחרים. הדרך שבה אני מכופף את החוקים היא אחרת, מה שמאפשר לי להפוך למשהו אחר.תמיד הסתעפתי מהקעקוע עצמו, אבל כל מה שאני עושה חוזר לתשוקה לקעקע ולדברים שאני אוהב. אני עושה מוסכמות קעקועים ואמנות בפרספקטיבה חדשה לגמרי מאשר מוסכמות רגילות, ומגיע לקהל שבדרך כלל אינו חלק מסצנת הקעקועים. הכנס האחרון שלי נערך בקניון הגדול ביותר של סקנדינביה עם יותר מ -50 אמני קעקועים, ומעל 300,000 מבקרים בסוף שבוע אחד. אני גם עושה עיצובי בגדים לסטודיו שלי, וכל כך הרבה פרויקטים אחרים. על בסיס יומי, אני לא רק אמן קעקועים בסטודיו, אני גם מנהיג ההתפתחות האמנותית בסטודיו שלי מבוסס 10 כיסאות אמן, מלמד ומנחה הן את האמנים המתגוררים שלי והן את שלושת החניכות שלי, אשר תמשיכו להדהים אותי. בהיותי הסטודיו היוקרתי ביותר של דנמרק כרגע, יש לחץ ניכר וציפייה גבוהה עבורי כמנהיג אמנותי, אך הסיפוק מהעבודה הצמודה עם אנשים כל כך מדהימים בכל יום העבודה היא תענוג ולא היה לי זאת בכל דרך אחרת. אני עושה כל כך הרבה ענפים של קעקוע תוך קעקוע במשרה מלאה מדי שבוע, ואני מצפה לעשות עוד יותר בעתיד.ההערצות הפנימיות שלי היו יוצאות לג'ושוע קרלטון על שדחק את גבולות הריאליזם, קרלוס טורס על שיפור משחק הריאליזם השחור-אפור כשהמציא את סגנונו, דניאל רושה, טוני מנצ'יה, סרחיו סאנצ'ס, על כך שדחף את גבולות השחור- וריאליזם אפור כרגע, ואני רוצה להעריץ את אוסקר אקרמו, על היותו חבר נהדר ואמן אחר שגרם לי לדחוף את עבודתי, להיכנס לסגנון שלי, והייתה לי השפעה רבה עלי כאמן. תודה לכל הגברים האלה.אני מת לעשות קעקועים כל הזמן, ותמיד יש קעקוע חדש שאני מת לעשות, או לסיים. יש לי משהו מיוחד באמת שעבדתי עליו עם הלקוח שלי דבי מנורווגיה, ואני לא יכול לחכות לשתף את זה עם כולם.כרגע אני חושב שקשה להגיד. אני חושב שאיכשהו הסצנה בשחור-אפור פגעה במכשול כלשהו, ​​שעלינו להבין כיצד לשבור. זה בהחלט מה שאני מרגיש כרגע, אבל אולי אמנים אחרים מרגישים משהו אחר.

איך הגעת לקעקוע?

קעקוע היה משהו שאני די נפל עליו, מעולם לא הבנתי שאהפוך לאמן. עבדתי אז כשף וניסיתי להגיע לרמה גבוהה יותר בזירת האוכל של דנמרק. אהבתי להיות שף בשל היצירתיות הגבוהה המותרת במסגרות הבישול, אבל חיפשתי משהו אחר, משהו חדש ועוד קצת. התחלתי לקעקע בכבדות בגיל 19. עשיתי בערך 70% מהעור שלי תוך פחות משנתיים והתמכרתי מאוד לכל מה שקשור למקום הקעקוע..